האקסית עושה בי שמות. ולא במובן כייפי. אני מאויימת על ימין ועל שמאל ומותשת נפשית. בין כל אלו, אני פוגשת בחורה על דרך קבע. זה לא רק זיון. הבית שלה נמצא בצפון סידני ומוקף ירוק. מאוד דומה לבית אורן בצפון. מזכיר לי את בית אורן בכל אופן. אח גדול גר בבית אורן בזמנו. אני זוכרת שישנתי אצלו בדירה הקטנה בפסגת מדרגות צרות וקולות ילדים מעירים אותי באישון ליל. אבל אלו לא היו ילדים, אלו היו צבואים.
אני חושבת שכל הזיונים האלו, ביחד עם זאת שהם נורא מחמיאים לאגו, לא ממש בריאים לי כרגע. אני צריכה כל כך הרבה אהבה כרגע. הזוגה התחרפנה לגמרי והיא נעה ונדה בין להעמיד את עצמה כקרבן ובין לאיים עלי במאה ואלף ואחד דברים ובין לבקש ממני שאחזור, להאשים אותי שאני לא יהודיה, אני קאפו. ובין לתת לי לדעת שהיא רוצה בחורבני המוחלט.
הבחורה החדשה מחברת אותי יחדיו באיטיות ובעקשות מתמדת. היא עוזרת לי לברוח מהמציאות הזו. מצד אחד אני מסוגלת לדבר איתה על הכל אבל צריך לשחק את המשחק. לוודא שזה רגעי, חולף, לא מוחשי או מחייב. לא רציני. ובה בעת נשוחח אודות ההתעללות האחרונה של האקס וזה יהיה הכי נורמלי שבעולם.
הבעייה היחידה היא שהיא מעשנת. אני לא מסוגלת להישאר עם אף אחת שמעשנת יותר משבוע שבועיים. אני לא מצליחה להתמודד עם הטעם הרע. אבל היא מוציאה ממני אלמנטיים של סאדו מאזו שהודחקו במשך כל כך הרבה שנים.. ואני מתחילה לחשוב שסתם פיעפעו להם מתחת לפני השטח ומעולם לא נעלמו באמת.
יותר מאשר לבצע בה סשנים אכזריים אני רוצה להתחיל לקשור. אני צריכה להתחיל ללמוד קשרים. בזמנו בצופי ים הייתי מאוד מוצלחת בקשרים. סביר להניח שאני אצליח לשחזר את ההצלחה בקשרים של שיט, לקשרים שאני קושרת בחורות איתם.
אולי הרצון לקשור זה מעין ביטוי של הצורך שלי להיות בשליטה. אולי זו סתם חרמנות בלתי נשלטת. המחשבה על קשירה וסקס מאוד עושה לי את זה.
אני מוכנה לקראת בית חדש וחיים חדשים מלאים ברגעי עונג במיטה צעצועים חדשים (ומפליאים), שגרה חיובית בלי לחצים, בלי פחדים ובלי ידיים שרועדות מכל הסיבות הלא נכונות שבעולם.
עכשיו כל שנותר לקוות זה שהקלפים מונחים במקום הנכון ושהיקום יסתובב את סיבובו ושהכל יקרה. במהרה בימינו אמן.
לפני 14 שנים. 18 באוקטובר 2010 בשעה 14:34
