וההתקפים יותר קשים. הריכוז בא בגלים חצי שעה אחרי שלקחתי כדור ונעלם אחרי שעה. לפעמים פחות.
אני מרגישה שאני כמו אדם טובע ואני מנסה לדבר עם מי שרק אפשר אבל כל מי שאני פונה אליו מתנתק.
ג'ורג' לא זמינה לי ואין לי תמיכה. בדרך כלל ג'ורג' מרגיעה אותי כל כך...
זה כאילו שאני בנהר עם מים פראיים ואין לי במה לאחוז. אני כל כך עמוק מתחת לפני השטח. קבורה תחת טון של מים שוצפים.
המבחן באנטומיה בכתב בעוד יומיים. אני בהרצאה מספר חמש מתוך 22 ויכולת הריכוז שלי לא משתפרת.
אני מנסה להקשיב לסוזן וגה, אולי היא תעזור לי להירגע. בין לבין אמא הזמינה את א, נ, והבת שלהם ס, ואני פשוט לא מסוגלת. אין בי יכולת להתמודד. עזבתי את השולחן אחרי שהדלקנו נרות ואכלנו ארוחת ערב. לא יכולתי להישאר אפילו לא שעה ולהיות סוציאלית. אמא כל הזמן בבית ואני לא מסוגלת. לא מסוגלת שהיא בבית שלי ואין לי את הפינה שלי ואין לי שקט בבית. אני רוצה שהיא תעזוב אני רוצה שהיא תעוף לכל הרוחות. רק עוד ועוד דרישות והכל בוער לה והכל מיד ועכשיו. אני רבה איתה. אני פוגעת בה. היא במצוקה בגללי ושואלת אותי למה אני לחוצה ואני לא יכולה לומר לה שאני לחוצה ויש לי התקפי חרדה בגללה. בגלל שהיא לא יוצאת לי מהחיים. אני לא מרגישה טוב עם עצמי אבל אין בי שום דבר לתת לה. אני לא מסוגלת לתמוך בה בעת שהיא מחליטה לעבור לארץ זרה ולהתנחל לי בחיים בתקופה שאני בשברי חתיכות קטנטנות.
אני צריכה לסיים את הקשר עם ג'ורג' כי אני לא במקום שהיא נמצאת בו. אני צריכה כל כך הרבה יותר ממה שהיא מסוגלת לתת. שוחחנו אתמול. היתה שיחה טובה. הייתי על הכדור והייתי רגועה כל כך... מה אם עד עכשיו הטיפול לא ממש קרה וסתם חוויתי אפקט פלסיבו ועכשיו כשהתרופה במערכת זה רק עושה דברים יותר גרוע?
עשינו שיחה ארוכה. אמרתי לה שאני נורא אוהבת אותה. נורא. אבל אני צריכה הרבה יותר ממה שהיא מסוגלת לתת וזה לא פיירי כלפיה. וזה נכון. היא לא רוצה לפספס את ההזדמנות להיות איתי ובה בעת היא רוצה להיות חופשיה. אני בכל כך הרבה לחץ כרגע, שאני לא ממש מסוגלת להתמודד עם יותר מדי דברים.
יש בי עצב גדול.
הלכתי לאיבוד. יש מישהו שיכול לעזור לי למצוא אותי? בבקשה?
לפני 13 שנים. 4 בדצמבר 2010 בשעה 10:48
