הגעתי לארץ לפני שבוע (?) ואני בתהליכי שיקום מהשוק התיירותי הקטן שאני חווה.
אני כמעט מרגישה שאני צריכה לפעמים להתנצל על זה שאני גרה בחוץ לארץ. לפעמים צורם לי כששואלים אותי אם ירדתי סופית. אני מניחה שזה נובע מהסיבה שאין לי תשובה מוחלטת לשאלה הזו. ירדתי סופית? אני מתכננת לחזור? אני לא יודעת..
נעים לי כשאנשים שואלים אם טוב שם. אם קל שם. איך שם. אני הלומת קרב לחלוטין מכמה שיקר בארץ. מרגיש לי נפלא לראות חברים שנמצאים במקומות של בריאות נפש ואושר. לפעמים מרגיש לי קצת כאילו שאני קצת בפיגור אחרי כולם על שלל התארים שהם הספיקו לעשות וחמש מאות אלף הצאצאים שהם הספיקו להנפיק אבל בעיקר מרגיש לי נעים ואהוב. אני עדיין לא יודעת לענות על שאלות מה את רוצה לעשות כשאת גדולה. אני מאוד שמחה שלמעשה סוג של חיכיתי לחזור עד שאני במקום יציב נפשית ומאושר. אני שואבת תמיכה מסויימת בזה שאני בזוגיות נהדרת שאינה נטולת אתגרים אבל אוהבת, תומכת, מאפשרת פריחה הדדית ופתוחה בכללי לחברים ואנשים טובים באמצע הדרך. אני שואבת תמיכה מזה שאני בתואר שמרגיש לי בטוח בו, שמרגיש לי שלראשונה אסיים משהו שאני מאמינה שאני אמורה לעשות. ביומיים האחרונים כמה אנשים כולל נהג המונית שהקפיץ אותי לפגישה הבאה שלי כאן (כן, כמה הזוי) כמה אנשים שאלו אותי למה בעצם לא ללכת לרפואה. אני מניחה שאני צריכה לחשוב על למה לא, למשך עוד כמה חודשים. אני חוששת להגיע לאמצע גיל שלושים ולא להצליח להיכנס להיריון והמחשבה על תחילת המשפחה מובילה אותי מאוד בתהליך קבלת ההחלטות שלי.
כל כך מרתק אותי לפגוש אנשים מהעבר מנקודות שונות של חיי שעדיין זוכרים אותי לטובה ואוהבים אותי כל כך. זה מדהים אותי למעשה. אולי הטיול הזה יהיה תיקון, למציאת פרופורציות שיראו אותי חזקה וגמישה יותר. לא נותנת לביקורת שלילית לגעת בי או להשפיע עלי כל כך.
לחיי השנה החדשה בירושלים הבנויה וכל זה.
ואיזה מזג אוויר מהמם יש בתל אביב לאחרונה. קר קר אבל נעים וחם בפנים!
נב- מי מגיעה למסיבה ביום שבת? מרגיש שכל העולם ואישתה מגיעות, אנחנו הולכות גם. אישתי דאגה לי.. :)
לפני 12 שנים. 8 בפברואר 2012 בשעה 9:51