אבל אני עדיין לא בטוחה.
מרגיש לי מוזר ותלוש למרות שעכשיו אני בבית של bad goat, ביחד עם כל המזוודה והתיקים. אין לי כוח כבר לכל זה. אני רוצה כבר שתגמר התקופה הזו. ובמשרד יש עוד ועוד דברים לעשות ומנגד המסיבה תופסת תאוצה והכל אץ רץ ואין מנוס.
קצת קשה לי לקלוט ששלחתי את כל תכולת החדר שלי בדואר. שהכל כבר באוסטרליה. זה נורא מצחיק הרי. אבל מהמון בחינות מאוד הגיוני. אני חושבת שמזה שבוע וחצי העצב הזה של העזיבה מחלחל לו לאיטו..
אתמול הלכתי לישון אצל bad-goat הזדמנות אחרונה שלנו להיפגש. אחיו של BG מתחתן בארגנטינה וכל המשפחה שלו נוסעת אז גם BG נסע אתמול לחו"ל. הוא נסע בשתיים. באחת עשרה כבר התפגרתי על המיטה למרות הניסיונות העקרים להישאר ערה. נו שוין. קצת היה לי קשה השבוע להיות פינג פונג בין כל החברים שלי. אני והתיק בגדים. LOL.
מזל שהיה שוק קחי קחי בבית הפתוח, החלפתי מלתחה קצת, לקחתי קצת בגדים שאני אוכל להופיע איתם. היה כיף. היה יום נורא נורא עמוס. ומאוד גדוש רגשית.
רק עוד קצת ואז תגיע ההתמודדות האמיתית. אני מקווה שיהיה בסדר.
אתמול tool אמר לי במהלך שיחה שזו פעם ראשונה שהוא שומע אותי מביע חשש. אמרתי לו שאולי אם התנאים היו קצת יותר אופטימליים וקצת פחות לחוצים, הייתי ממשיכה להיות מאוד רגועה אבל זה לא המצב וצריך להתכונן נפשית להכל. אז זה בדיוק מה שאני עושה. מתכוננת. מכל ההיבטים. וכאילו בשנייה האחרונה, אני וtool הפכנו לקצת יותר קרובים, אחרי יותר משנה של היכרות.
כרטיס טיסה. ביטוח לאומי. אורנג'. ארנונה. מכבי. בדיקות דם. טיפולי שיניים. לארוז את האופניים, בגדים.
לנסוע.
לפני 18 שנים. 1 ביולי 2006 בשעה 5:30