ימי פסטיבל הג'אז בירושלים. כן יש כזה דבר החל מהשנה.
יש לי עוד שבועיים ויום להיות כאן. עוד שבוע להיות בדירה ואז אני עוברת לבית של חבר. לארבעת הימים האחרונים בעיר שלי.
דברים מסתדרים פחות או יותר ואני נעה בין תחושות אושר שמיימי ואהבה סוחפת לתחושות פאניקה. לפעמים בתוך חמש דקות זה מתחלף בין שתי השחקניות האלה אחת ושתיים אחת ושתיים.
בעיקר חום נעים של קיץ ירושלמי, מיטה עם שמיכת פוך (יא משוגעת מה שמיכת פוך בקיץ) וזהו. כי כשהבית ריק. הבית ריק. עוד חבילה הגיעה לבית באוסטרליה. זוגתי כבר מסדרת את הדברים בארון שלי. זה עושה נורא כיף לדעת שכשאני אנחת בארץ הזרה הזו, אני אגיע הביתה ורק אצטרך להרים את המחשב ולסדר אותו. מעניין עוד כמה ימים החבילה שלו תגיע לארץ. לארץ עוץ.
בעיקר מדהימה אותי המקומות השונים של כמה שאני אוהבת את הבחורה הזו. אני נורא אוהבת אותה ובכל כך הרבה דרכים שונות, ובכל יום נגלה לעיני איזה נתיב חדש, שעוד לא ראיתי.
נהדר, בחיי.
לפני 17 שנים. 20 ביוני 2006 בשעה 8:41
