כדי לציין שימי ראשון זה כיף. גם ימי שבת זה כיף.
היום הלכתי ברגל לעיר, קניתי מתנות לאישה (אני יודעת שזה רע לקנות מתנות באיחור אבל חשבתי, אולי, בכל זאת, עדיף מאוחר מאשר אפ פעם לא).
חזרתי, ידי מלאות תשורות, שמחה וטובת לב הגעתי הביתה. היה יום נעים במיוחד, עם בריזה טובה, כמו שצריך, וכל הזמן הרהרתי בשיחה שעשינו אני והאישה אתמול באוטו, על רישיון, על להחליף את האוטו ל5 דלתות כי הקטנה לא סובלת לשבת מאחורה (כרגע אנחנו עם אוטו של 3 דלתות) מה שאומר שצריך להזיז את הכיסא וכולי וכולי. ואז דיברנו על זה שאני צריכה לעשות רישיון, ועל זה שכשיהיה לי רישיון, אני צריכה אוטו משלי כי אין מצב שאני אנהג באוטו של זוגתי כשאני נהג חדש (סוף ציטוט). אז אמרתי שאם כבר אני מקבלת אוטו משלי, אז אני רוצה סוברו טנדר כמו פעם. בשביל הנוסטלגיה. או אוטו עם שני מושבים, בלב אני חושבת לעצמי, אוטו מגניב במיוחד... ובכללי, המחשבה על זה שיהיה לי אוטו מאוד מרגשת אותי, כמובן שמדובר על מאורע שיקרה רק בעתיד הרחוק, אבל עדיין זה מאוד מרגש. אמרתי לזוגתי שבארץ ישראל בחיים לא היה יכול להיות לי סיכוי לרכוש רכב, אבל פה זה איכשהו נראה לי נורא בר הגשמה.
בקיצור, כל מטרת הסיפור הזה היא לא להלל רכבי ספורט עם שני מושבים (למרות שזו מחשבה משמחת בפני עצמה) אלא לשתף, שלפעמים יש ימים טובים.
זה דבר נהדר, הליכות ארוכות למטרופולין, הרהרתי אודות הסוברו טנדר ואיך יהיה לי קיק חתירה שאני אקח למרינה כל סופ שבוע, ואני וזוגתי נעשה ריטואל משמח שכזה. חתירה, סופ שבוע, וזה.
כשהגעתי הביתה, עטפתי את המתנות, והתאמנתי קצת על הפסנתר, מנהג חדש שפיתחתי, חבר טוב הפנה אותי לאתר שאפשר למצוא בו תווים של עיקר המלחינים הקלאסיים. שם מצאתי בין השאר את המוזיקה של סאטי, יצירות שחיפשתי שנים ובצורה נורא עקומה שכחתי איך קוראים ליצירות עצמן. באתר הזה אפשר לשמוע ולהוריד את התווים אז למצוא אותו היה מעין מאורע דומה למתנת יומולדת שחיכית לה חמש שנים.
התיישבתי על המחשב וחשבתי לעצמי, יא אללה, יש לי פסנתר בבית, מחשב, מוזיקה, שלושה דפי לינולאום חדשים, ליצור בהם.
איזה כיף לי.
😄
ושבוע טוב לכולם.
לפני 17 שנים. 14 בינואר 2007 בשעה 2:59
