היורדים- נפולת של נמושות

ביום שישי יש לי ריאיון עבודה. משרת אדמיניסטרציה. סוף סוף. לא עוד מכירות.
אח שלי צחק עלי ואמר לי שאני מחליפה עבודות כמו גרבים. אני לא ממש הצלחתי למצוא את ההומור בזה. נכון להיום דומה שהחיים מטלטלים אותי לכל עבר, כשבכל פינה יש פיתול עלילתי נוסף. מה יהיה בסופנו...? מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה, דפלואו?
אני עדיין לא יודעת. עניתי לו בכעס, כשאתה תהגר לארץ זרה, אז נדבר. ואחר כך הצטערתי. אני לא חושבת שהוא התכוון. אני לא חושבת שאני התכוונתי.
התחלתי להתאמן בכדורסל שוב. ההבדל בין קבוצת החובבניות שהיתה לי בארץ ובין קבוצת החובבניות האוסטרלית לא יאומן. כמות הכספים שזורמים לכיוון הספורט בארץ הזו, לא נתפש. בירושלים היה לנו אולם מט לפול עם גג מטפטף (עם עונות הגשמים) ואוויר דחוס וחם (עם עונות החמסין), כאן יש לנו משחק שבועי, ליגה (ליגה! מי ישמע?!), אולם אימונים. חולצות נבחרת. בצבע כסף זרחני. אחרי הכל אנחנו קומט סילבר או משהו בנוסח. וכולן נחמדות וחביבות מאוד, ומאוד לסביות. אני עדיין מעכלת. תודה.
פסגת השבוע שלי- המשחק השבועי, האימון השבועי, סוף שבוע, זמן עם עצמי. וגם זה לא. והשבועות חולפים להם, והחודשים זורמים להם לאיטם, ומי ישמע בעוד שלושה חודשים אני מגישה בקשה לתושבות קבע. אני שמחה שלפחות אני עושה איזהשהו ספורט פעמיים בשבוע. זה באמת נפלא.

יותר קל פה. אין באמת לחץ. אבל אני, אני בנאדם מלחיץ אני.

ריאיון עבודה, לסיים את הכבאית. להפסיק לעשות סקיצות ולהתחיל להעביר את זה ללינולאום. עוד יום, עוד שבוע, מחר כבר יום רביעי ומקבלים משכורת. יא. כבר עברו שמונה חודשים, לא יאומן. איפה אני בכלל.

אני?

אני כבר רחוק רחוק, מכל השורשים, מכל האנשים, מכל החיים שפעם היו לי ועדיין אני מבכה אותם.
יש טוב ורע בכל דבר. אני חושבת על זה לא מעט.
כאן יותר קל כלכלית. אין אפס. אבל הרוח. איפה הרוח. אין פה רוח. יש רק "לכל הרוחות" וחבר שלהם, עזאזל. . .





_____________________________________________
How much wood would a woodchuck chuck if a woodchuck could chuck wood?