ניו אנ סים

וכך יצא שנכנסנו לחנות קטנה בשוק הפשפשים כדי למצוא לך נעלי אצבע נוחות, כאלו של הים... כל כך שמחתי שהמוכרת היתה בטלפון כשנכנסנו, חשבתי שהיא תישאר עסוקה מספיק זמן, וכך תימנע ממני המבוכה בלהסביר מדוע אני מתעקש להיות על ברכי ולנעול לך את הנעליים שאת רוצה למדוד.

אך כעבור כמה רגעים היא סיימה והגיעה אלינו...
"היא מתלבטת בין שתי אלו" אמרתי כשניתרתי מיד ממקומי ונעמדתי, כדי להסיט במעט את תשומת הלב. אך את בחרת להקשות עלי עוד קצת. "יש לך את אלו במידה 39?" את שואלת והמוכרת מהנהנת ופונה למדף בזמן שאת מחייכת אלי חיוך זדוני...

החלטתי שיהיה יותר קל להסביר כשאני כבר רוכן ומייד ירדתי שוב לברכיי לחלוץ מכף רגלך שהושטת לעברי. כשחזרה עם הקופסה היא בחנה את העניין והושיטה אותה אלי בטבעיות, כאילו כבר ברור לה הכל. ואז, פתאום "זה ממש חמוד שיש לכן את אותו תליון בצורת לב..." היא אמרה בחיוך כשהיא עומדת מעלי ומיישרת את מבטה מטה.

היא אפילו לא היתה צריכה לציין את העבודה שאני עונד את התליון על השרשרת ההדוקה סביב צווארי, בעוד ששלך מעטר בגאווה את שרשרת הקרסול...