היות והנושא מאד מורכב, אני רוצה בשלב ראשון לתת רק הקדמה, כדי לעשות סדר במושגים, לפי דעתי כמובן.
ברצוני לציין שהתופעה של יחסים כאלה ריתקה כמו גם זיעזעה אותי קשות בעבר ועסקתי לא מעט בללמוד את האנטומיה שלהם.
היות וכל מה שאני אומר הוא דעתי האישית על העניין ואיני מתיימר להצהיר על אמיתות מוחלטות, אמנע מדיסקליימרים של "לדעתי".
***
אני רוצה לעשות הפרדה בהסבר בין כמה דברים שונים לחלוטין בכל העניין הזה:
1. מה גורם ליחסים לנוע לכיוון של סאדו מאזו נפשי ומה הסיבות שלנו לעשות מעשים שגורמים לזה.
2. מהם בעצם יחסים, שהם "כבר" במקום של סאדו מאזו נפשי. כיצד הם מתנהלים ומה האנטומיה שלהם.
3. כיצד ניתן לצאת ממערכת יחסים כזו. לעסוק בשאלה: האם בכלל יש באמת רצון לצאת משם?
4. אין לי כוונה לעסוק בהתמרות, שקורות מהמישור של הכאב הנפשי לפיסי ולהפך. אני סבור שזה בעל חשיבות מישנית.
יש לי כוונה בפוסט הזה לדון רק בסעיף גדול 1. הוא מספיק גדול גם ככה.
***
נתחיל בשאלה מה זה בעצם אקט של סאדו מאזו נפשי?
"לעשות מעשה, שיגרום לי לסבל נפשי".
***
בהמשך נעסוק גם בשאלה: איזו "פונקציה" יש לנו בלעשות כזה דבר?
פונקציה = תועלת. זה מועיל לנו באיזה אופן. נותן לנו סיבה לעשות אותו כדי לקבל את ה"פונקציה".
***
אני סבור שחשוב לתת דוגמה למעשה כזה. כמובן שיש הרבה דוגמאות והן שונות מאד זו מזו. אבל בואו ניקח דוגמה אחת וננסה לנתח אותה ואחרי זה נראה איך ממשיכים משם.
לצורך הדוגמה חשוב לציין, שלדעתי את המעשים "הראשונים", שהם בגדר כאלה, עושה לרוב הצד הנשלט. לכן ניקח דוגמה של דום וסאבית, למרות שהסימטריה במקרה הזה לדומית וסאב מאד דומה.
***
סאבית אומרת לאדונה: בפליי פארטי שבו השתתפנו אתמול, דום XXX עשה ל YYY סשן והעיף אותה לקיביני טיזי. ראית איך היה לה כיף? ראית כמה היא עפה? למה אף פעם אתה לא מעיף אותי ככה? אני כל כך רוצה. ניתן כמובן להוסיף תיאור של ריר נוזל משפתיה ולא רק...
פפפ
***
בואו ננסה רגע לנתח את המשפט הזה ואת התוצאה הצפוייה.
מה בעצם הסאב טקסטים, שהדום עשוי לקבל מהמשפט? אתה לא מסשן טוב מספיק. לך תלמד ממנו איך עושים ככה. אתה לא דום טוב מספיק.
אני מסכים שיש מקרים נדירים של דומי סופר פנטזיה, שעשויים להתעלות מעל המסר הדי ישיר ויקחו את זה לצאת וללמוד.
אבל בחיי כשכתבתי את המשפט הזה צבט לי בלב. אני מניח, שלרוב הדומים.
הרי כנראה "כולנו כמעט" נסכים שלדומים יש אגו שברירי משהו בנושאים כאלה. אגו, שכדאי לתחזק כמעט בגדר בפורמלין. אולי אני טיפה מגזים אבל הבהרתי את הנקודה. לפחות לבטח נסכים שזה הערה מעליבה ופוגעת.
***
עכשיו בואו רגע ננסה לנתח מה הסאבית רצתה להשיג במשפט הזה?
יש כמובן את המטרה הפשטנית: שיעיף אותה לקיביני טיזי.
אבל לכולנו כנראה ברור, שסביר, שלא נגיע למטרה הזו.
לאן כן נגיע? לדום פגוע, עם רגשיי. מה התוצאה, שתקרה מזה?
אני מהמר על בעיטה בראש חזרה. על חוסר שביעות רצון, אכזבה ואפילו ריחוק לפחות לכמה ימים. חוסר רצון לעשות סשנים.
איך סאבית מגיבה לתוצאה כזו? חרבאנה. כואב לה בנשמה.
***
אז למה הסאבית אמרה את זה? איזו פונקציה היתה לה?
לדעתי: להרוס.
אבל למה שהיא תרצה להרוס?
אז זהו, שלכולנו יש רגעים כאלה, במודע או שלא במודע, שיש לנו נסיגה, שאנחנו נבהלים מהקשר, מהמקום שהגענו אליו, מהעומק, שבמודע או שלא במודע, אנחנו עושים צעדים הרסניים.
זה נורמלי לגמרי. לכולנו זה קורה.
***
רגע רגע רגע. מה זאת אומרת "זה נורמלי"?
כן כן, זה נורמלי. לרובנו זה קורה. עקומת גאוס וזה.
אז מה עושים עם זה? מה האנטומיה של המקום הזה?
כאן זה מתחיל להיות קצת יותר מורכב. יותר מורכב ממה, שעד עכשיו? (סמיילי קורץ).
***
אז זהו, שדום שנוהג נכון, אחרי שלוקח כמה נשימות ארוכות, מזהה את זה, כרצון להרוס, כנסיגה ביחסים, ובוחר לא להפגע מהאמירה הפוגענית ומתמיר את זה להכלה ולעונש.
תרשמו לפניכם, הסאבית במקרים לא מעטים, "תנסה להרוס" ותגיד אמירות או תעשה מעשים נוראיים.
בשיגרה הסאבית נוטה לבעוט כדי לראות שעומד מולה דום ראוי, לבחון את הדום, לדעת שעומד מולה מישהו שהיא יכולה לתת לו אגרופים בחזה והוא יחזיר אותה למקום שבו היא רוצה להיות בעצם: נשלטת.
משחק החיזור בטבע: לראות שלגבר שלה יש את הגנים שראויים לצאצאים שלה.
אבל לפעמים מתפלק גם הרס לשמו. הדוגמה שנתתי היא רצון להרוס. מודע או שלא.
***
יש לי משפט שנהגתי לומר פעם: למה סאביות מצפות, שכשיעשו תנועת בורג ויכו עם שתי רגליהם בחזה בעוצמה, למה הן מצפות שנוכל להכיל את זה? למה זה טוב? נהגתי לומר: מי, שעושה לדום שלה מבחני גורילה, צפויה לסיים את דרכה עם גורילה, כי רק גורילה יכולה לעמוד במבחנים כאלה.
***
אבל איכשהו זה שם המשחק מסתבר. הסאבית בועטת, הדום מצליח להכיל ובכך נמנעים יחסים של סאדו מאזו נפשי.
אבל שכה יהיה לי רע, יש מקרים שאמירות מסויימות חדרו לי את קווי ההגנה שלי ופגעו בי עמוק. שמה לא הצלחתי להכיל. שמה היחסים, שהיו לי לקחו תמרון לכיוון של סאדו מאזו נפשי.
***
ואז, במקרים שנכשלנו לחסום את הסאדו מאזו הנפשי הזה, כשזה עוד קטן, צריך להצליח לחזור לשיגרה. זה לא פשוט, בחיי. זה הרבה יותר קשה מלהצליח לחסום אמירות שדוחפות לסאדו מאזו נפשי. אבל אפשר להצליח. כי האלטרנטיבה מחורבנת.
אבל אם מצטברים כמה מקרים כאלה וזה קורה, שכה היה לי רע. אז המאמץ גדול בהרבה.
***
אם אנחנו לא מצליחים בו, אנחנו מגיעים לסעיף גדול 2: מהם בעצם יחסים, שהם "כבר" במקום של סאדו מאזו נפשי.
אבל על כך נדון בפוסט אחר.
