אנחנו כבר קצת יותר מחודשיים ועדיין לא עשיתי לה ולו סשן אחד. אני כבר ידוע במשנתי לכמה, שאני לא מתחיל ככה. אחרי חודשיים של יחסים, היא הרוויחה בעיני, שאעשה לה סשן.
סשן ראשון, איזה סשן לעשות? חשבתי על זה לא מעט ובחרתי בחירה קצת הזוייה. היא הזוייה בכל מיני אופנים, שזה לא המקום להסביר. בחרתי לעשות לה סשן ממיפיקציה. זה סשן מאד אינטימי בעיני והוא לגמרי מתאים לשלב הרבה יותר מתקדם ביחסים. אבל אני אדם שפועל מאינטואיציות וזה מה שהרגיש לי נכון.
עכשיו סיימנו את הסשן ואת האפטר קר. תכף הסאבית שלי תכתוב לי בבלוגה מכתב תודה על הסשן, כמו שמתחייב אצלי בכל סשן שאני עושה. אני מאפשר מכתב יותר מפורט בפרטי וצינזור שלו בבלוג.
מסתבר ולא מפתיע, שהיא חזקה בסשנים. יש לה כושר עמידות גדול. זה חלק מהסיבות שסשן כזה לא מתאים לשלב המוקדם הזה ביחסים. בסשן כזה היא זו, שאמורה להסיר את ההגנות, אחרי התפתחות גדולה ביחסים. כדי לקבל את החוויה במלוא עוצמתה. שהרי ממיפיקציה, זה המקום הכי קרוב לחוויית לידה שיש.
איכשהו, למרות כל חוסר ההגיון בבחירה שלי, בסוג הסשן הראשון, אני שלם איתה. ככה בבטן הרגיש לי נכון ואני לגמרי שלם עם זה.
האמת שאני סקרן מה יעלה במכתב התודה שלה. נראה מה יהיה.
בתחילת היחסים שלי עם החברה שלי, אמרתי לה תיזהרי ממני כי אני Lovable. ככה פשוט להתאהב בי.
אז זהו שגם היא Lovable וקל נורא להתאהב בה. היא כוסית על חלל, עם חן מפצפץ נשמות, חנדלך, ראש מופרע ברמות, אינטלגנטית וחכמה להפליא, מוכשרת ברמות ואת מה שהיא יודעת לעשות לגבר שלה במיטה, הס מלהזכיר.
יש לה גם אינטואיציה של חיית טרף והיא מזהה כל זיוף קל ויורה בו. אבל אני נקי. אין בי זיופים במיל ולא ניתן למצוא כאלה.
אבל מה, ויש אבל...
במהלך חייה סללה דרך, שעקב העובדה שהיא כל כך Lovable, סולחים לה על הכל. היא יכולה לעשות מה שבא לה והצד ממול יכיל את זה.
אבל גם מולי אי אפשר לזייף כלום. יש לי גם חושים של חיית טרף. כשמזייפים מולי מתיישבים לי מול הכוונות. כל החן והקסם לא עוזר במיל שמה. מתחלף לי המבט וכל מילה נוספת מיותרת.
זה לא קשור לבדסם בכלל. אני יוצא מגידרי לעשות לבת הזוג שלי טוב ומתייחס אליה בכבוד ובהערכה. אני מצפה לאותו דבר בחזרה. להרשות לעצמך לנהוג בחוסר כבוד לא יורד אצלי חלק בגרון. כל החנדלך שלך לא יעזרו לך במיל שמה.
כשחשבתי, איך להגיב על זה החלטתי לשלב את האגו הגאוותני שלך ואת חוסר הכבוד באופן בו התבטאת ולהורות לך, לכתוב לי פוסט התנצלות בבלוג שלך, שמסביר את החלק שלא קשור לבדסם, את הטעות שלך בהתייחסות אלי, לסאבמישן בלהתכופף קבל עם ועדה ולקבל באופן פומבי שאת מתכופפת מולי לעיני כולם.
זה כל כך קשה לך. אני יודע. להודות שאת מתכופפת, בפומבי. דווקא לכן אני רוצה את זה וברור שאקבל את מה שביקשתי. פישלת? תתכופפי.
איכשהו התגלגלתי לזה שאני צריך בצו בית משפט לתת שעות התנדבות בשלץ (שירות למען הציבור). לא אלאה אתכם בפרטים איך הגעתי לזה, למרות שזה סיפור מעניין לכשעצמו.
רק אציין שיש לי אישור מבית המשפט ואני מצטט את השופטת שהוציאה אותי זכאי: "מצאתי שמדובר במקרה חריג שבחריגים".
אז חמוש באישור של בית משפט, שאני חריג שבחריגים, פסעתי להתנדב בשירות למען הציבור.
תשמעו זה משהו שלא הייתי חשוף אליו כל הקטע הזה של עניין ההתנדבות הזה.
הגעתי למקום הזוי ברמות. אוסף של אנשים שעוסקים כל זמנם ומרצם לעשות טוב לאנשים הזקוקים לטוב הזה. יש במקום הזה וייב של מלאכים, שכה יהיה לכולנו טוב. אוסף אנשים שרתמו את כל זמנם ומרצם לעשות טוב. איזה וייב מטורף. נצנצים של אבקת פיות מרחף שם באוויר.
הגעתי אתמול בשש בערב לתת שיעור פרטי בחשבון לילד בכיתה ו'. הוא הגיע עם שני הוריו שלבשו את מחצלותיהם המפוארות. מעשה שלא הסתיר את העובדה שהם משכבה סוציו-אקונומית נמוכה ביותר. ניגשתי אליהם, קצת סמולטוק ואז פניתי לילד.
ילד אינטליגנט, מנומס, חכם, חרוץ והישגי. הנושא: חילוק ארוך ושברים עשרוניים. מסתבר שלילד יש חוסר בטחון בעצמו וביכולותיו. שאלתי אותו אם הוא מקשיב בשיעורים והוא ענה שכן. אבל אמר שהוא מתקשה בהכנת שיעורי הבית.
התחלנו בתרגול והוא אכן היה חלוד בהורדת האפס לצעד הבא. לא תירגל מספיק. לאחר כמה זמן התברר גם שהוא לא באמת יודע את לוח הכפל ונלחץ במיוחד מחילוק של שלוש ספרות בשתי ספרות.
לאחר כעשר דקות פתח בקצב מרשים בפתרון השאלות של שיעורי הבית. הקפדתי איתו על פתרון התרגיל המפורט בדף טיוטא בבלוק דפי החשבון שהבאתי איתי.
לא עבר זמן רב ופסקתי שהילד הזה לאחר כארבע שיעורים, יוביל את הכיתה בסטרייט A (הכל 100). בתחקור של חוסר הבטחון שלו, הסתבר שהוא נמצא בכיתה הטרוגנית, שמה יש הרבה מאד ילדים צפונבוניים שמקבלים הרבה מאד תמיכה בבית. הוא בגין הרקע שממנו הוא מגיע, לא זוכה לשום תמיכה מהבית להוציא הרצון הראוי לציון, לבקש עזרה.
הצבעתי על אחד התרגילים שעשה ושאלתי אותו אם הוא בטוח בתשובה. הוא ענה שנראה לו שהוא התבלבל. אמרתי לו בוא נעבור על טיוטת התרגיל. הוא עבר עליה ואמר שהוא לא מצליח לראות היכן הוא טעה. אמרתי לו שזה בגין העובדה שעשית את התרגיל נכון. אמרתי לו: למה אתה מתקפל ככה כשמישהו מטיל בך ספק? הוא ענה שכשהמורה שואלת תלמיד בכיתה שאלה והוא עונה לא נכון כל הכיתה יורדת עליו. שאלתי אותו אם הכיתה כזו הישגית ותחרותית, ענה שלגמרי.
אמרתי לו שהוא ילד חכם ותוך מעט מאד מפגשים הוא יראה לכולם מי הוא. עוד כמה מפגשים אני מצפה ממך להצביע בכיתה ולרצות לענות לשאלות כשאתה לגמרי בטוח בעצמך.
המשכנו בתרגילים ולאחר כמה תרגילים מצאתי אצלו שגיאה. שאלתי אותו היכן בדפי הטיוטא הפתרון שהוא עשה. הוא ענה שלא כתב בטיוטא. שאלתי אותו, מה, עשית את זה בראש והוא ענה שכן. אמרתי לו מה נהיית פלספן פתאום שעושה חילוק ארוך בראש? הוא ענה בביישנות שכן. אמרתי לו שאני לא מרשה לו לענות מהראש. אני מבקש שתכתוב מסודר ותכתוב את כל הספרות באופן יפה ומסודר.
ברגע שתעשה את התרגילים על אוטומט תוכל לעבור ללעשות בראש. קודם נגיע למצב שאתה יורה את התשובות במאה אחוז בטחון באמיתות התשובה.
לאחר סיום השיעור, אמרתי להורים שיש להם ילד מאד מוכשר ושלדעתי תוך כארבעה שיעורים הוא הופך להיות מהמובילים בכיתה. אני גם רוצה ללכת איתם להפגש עם המורה כדי לתת לילד רוח גבית.
הם ציינו שהוא רוצה עזרה גם באנגלית. אמרתי להם שבפעם הבאה נעשה שיעור כפול שיכלול את שני המקצועות. אמרתי גם שכשהיכולות משתחררות זה פורץ את הדרך בכל המקצועות באופן גורף.
***
ניתנה לי הזדמנות, ככה מבלי מאמץ גדול, לפזר אבקת פיות על ילד בכיתה ו', שאלמלא הייתי מופיע בחייו, היה נקלע לקשיים מתגברים בלימודים בגין חוסר בטחון עצמי, בגין חוסר תמיכה מהתא המשפחתי שלו שיש לציין שקריאתם לעזרה מעוררת אצלי הערצה.
ועם טיפה אבקת פיות, אני מצליח לשנות את חיי הילד ולהרים אותו למקום, שלא נופל מאף אחד מהילדים שהגיעו ממשפחה תומכת וצפונבונית.
שכה יהיה לנו טוב.
קבענו שיעור קבוע, כל יום שלישי ב 18:00.
***
כשסיימנו את השיעור נסעתי לתת הרצאה לקבוצה של אנשים הלומי קרב בנושא עתידנות. כששאלו אותי בתחילת ההרצאה על מה ההרצאה ועניתי עתידנות, שאלו אותי מה זה ואמרתי על העתיד. הקשתה מישהי, איך אתה יכול לדעת מה יהיה בעתיד כשקשה לדעת מה יש עכשיו בהווה. עניתי לה חכי ותראי.
היתה הרצאה מעולה, עם השתתפות מהקהל ועניין רב. הרציתי על מכוניות אוטונומיות, על מכונות לומדות, רשתות נוירונים, עיבוד תמונה, ביג דטה, מדע המידע, קלסיפייריים, יולו, על IOT, על דארווין, על קורצווילד, על ננו טכנולוגיה ועל מה קורה לעולם כרגע מבלי שאנחנו שמים לב. על מערכת החינוך שלא מצליחה ללמד את הילדים שלנו על עולם שמשתנה כרגע מתחת לרגלינו.
סיפרתי להם את הסיפור ההזוי על איך הגעתי להתנדב. הם אמרו: אתה רואה, הכל לטובה, יוצאים מזה דברים טובים לעולם. עניתי לגמרי. הם ביקשו שאבוא להרצות שוב בשבוע הבא, המנהלת אמרה שלא בשבוע הבא אלא עוד שבועיים. אמרתי שאני יכול להרצות על כל מיני נושאים. כולם אמרו שהנושא שהרציתי עליו מקסים והם ישמחו לשמוע עוד הרצאה עליו.
כששאלתי איך היה להם אמרו: מעורר מחשבה, מרחיב דעת, מעולה ושנהנו מאד.
***
החזרתי את המקרן למקום הראשון ונסעתי הביתה באנדרנלין ראש מטורף.
האנרגיות האלה של תרומה לקהילה, הפידבקים, התרומה, אבקת הפיות האלה שמשנה מציאות.
פשוט מדהים.
איך אמר הדאלאי למה: אמפטיה ולהצליח לעזור לזולת, הוא הגורם הכי משמעותי לאושר.
חזרתי גדוש מאושר. מרגיש שעשיתי אתמול משהו בשביל מישהו.
היא עשתה לי נעים, המון המון, המון כשלוש שעות כאלה, לקראת ממש לפני שנגמר לנו הזמן, היא הסתכלה עלי בעינים במבט בוחן ואמרה: העיניים שלך נוצצות. אמרתי לה: כן, את מנציצה אותי.
עמד להסתיים לנו הזמן ביחד, אז אמרתי לה בואי נלך למיטה ותגמירי אותי. היא עשתה לי ממש המון נעים עד כדי שגמרתי. הסתכלתי לה במבט בוחן בעיניים ואמרתי: הנצצתי אותך מלאנים. היא ענתה: גם אני הנצצתי אותך. אמרתי לה: כן, אבל את התנצצת יותר. בואי תראי. הלכנו לאמבטיה, ששם יש אור חזק. היא אמרה נכון, אני מונצצת יותר. ממש המון.
אני מאד אוהב שהסאביות שלי מסשנות אותי. לא בכאילו, לא משחק מיטה. קחי אותי עד לקצה, ממש לגמרי בכלל. מה שאת רוצה. תעיפי אותי לקיבינימאט, ממש.
בכל היחסים שהיו לי, דרשתי את זה מהסאביות שלי. לא היתה פעם אחת, שזה לא עשה לנו בעיות. אף פעם זה לא באמת עבד לי. אבל ככה אני אוהב ואני נון קונפורמיסט ידוע. ככה יהיה.
ביחסים קודמים הסאביות שהיו לי לא באמת אהבו את זה. אבל אני יכול לבקש מה שאני רוצה וזה מה שרציתי. כולן נתנו לי את זה ואפילו למדו להנות מזה. אבל זה לא מה שרצו ממני. הן רצו בכלל להיות סאביות ושאני אסשן אותן. אבל ככה אני רציתי ואני ציפיתי מהן לתת לי את זה.
אני לימדתי אותן לסשן חזק. הן היו תלמידות טובות. לרוב היו מתבלבלות כשהסתיים הסשן. הרגישו דומיות מולי. זה תמיד עשה לנו בעיות. אז הייתי מיישר אותן. תזכרו את המקום שלכן. זה נכון שיש מקום שיורי לסאבמישן שנוצר בסשן. אבל אין צורך להתבלבל.
אף פעם בכל היחסים שהיו לי זה לא עבד חלק.
***
בסשן האחרון שהסאבית שלי עשתה לי, באיזה שהוא שלב, היא אמרה לי אני אספור לך ותגמור בעשר. עצרתי ואמרתי לה: את לא תספרי לי. אף פעם ולעולם. היא שאלה למה? אמרתי לה: שתזכרי שלמרות שאני מתמסר שמה עד הסוף, את לא תשכחי לעולם מי הדום שלך. את לעולם לא תספרי לי.
יש לי סאבית ואני רוצה לשתף אתכם שהיא לגמרי נהנית מלשסן אותי. יש בזה משהו חדש בשבילי. היא נוגעת בי בנשמה שמה וזה נעים לי כל כך. היא נהנית מזה כל כך וזה חדש לי.
אבל ויש אבל... את לעולם לא תספרי לי מתי אגמור. זה לא. היא אומרת לי: למה לא? אני מסביר. היא אומרת אוקי, הבנתי.
קוואבאנגה.
יש לי סאבית והיא מהממת. איך זה יצא ככה בול לפוני. לא ייאמן בכלל.
