הנוף בסוואנה שלי

היה שבוע מסחרר. פתחנו בשיא המהירות ואחרי זה הגברנו. הספקנו בחמישה ימי עבודה מאומצים לעשות מהפכה.

אתמול, קיבלנו הסבר איך דברים פועלים ברוסיה. פשוט לא יאומן כי יסופר. מישהו אמר עולם שלישי?

עבורנו, החיים מתחלקים לאיך היה עד אתמול ומה שעומד לקרות אחרי זה. החיים שלי עומדים להשתנות מקצה לקצה ובמובן הטוב עד כדי לא יאומן כי יסופר. אין אפילו טעם לצבוט את עצמי, כי במקרים קיצוניים שכאלה, גם זה לא יכול לעזור.

אני חי בסרט, שכה יהיה לי טוב. כל הסרטים שראיתי לאחרונה, לא עומדים בקצב האירועים של החיים שלי.

לא יאומן, אמרתי כבר?

***

בכל חיי, לא ייחסתי חשיבות ללבוש הדור. תמיד באתי לבוש בפשטות עד כדי שאמרו לי כאן, שאיך, שאני מתלבש, אני נראה כמו עובד ניקיון, שהגיע לנקות את המשרד. כמובן שהלבוש לא באמת עושה את הבן אדם. איך אומרים כאן ברוסיה: בוחרים אנשים בזכות המראה שלהם, אבל אוהבים אותם בזכות הראש.

כשרציתי ללכת למסיבה, הסתבר, שלא רק שלא מעניין אותם מה יש לי בראש, הם כל כך בעניין של קוד לבוש, שאין מצב שיתנו לי להכנס בכלל. אפילו עם קוד לבוש דאנג'ניסטי מוקפד. אז יצאתי אתמול ורכשתי לעצמי הופעה הדורה ויפה להחריד.

קטע שהייתי צריך להגיע לרוסיה, כדי לצאת למועדון לבוש יפה ממש ואפילו להעריך את זה.

אפילו למדתי להנות, מצינת הבוקר, עם סיגריה בחוץ. משהו שפותח ומעיר את כל הסינפסות, בחמש דקות של משב אוויר, ישר לתוך הריאות והנשמה.

***

קוואבאנגה, ממש לגמרי בכלל.

היות ומזג האוויר כאן לוקח חלק חשוב בסדר היום, החלטתי למסד את פינת מזג האוויר היומית שלי.

היום קמנו לבוקר אביבי, השמש הפציעה, השמיים בהירים עם עננות חלקית.

יום כיף ונעים והטמפרטורה מטפסת ועולה למינוס 14 מעלות.

איך אמר איינשטיין: זה הכל יחסי.

באפליקצית מזג אוויר הזו יש באג. כתוב מינוס 5 עד מינוס 9. אבל מינוס 14 לא נמצא בתחום.

אני רק עם חולצה וגטקס טרמיים מכנסיים ופליז. זוג גרביים אחד מצמר אוסטרלי. והנעליים המופלאות שרכשתי. עומד בחוץ ומעשן ברוגע. הם מתחרפנים ממני.

מינוס 18 בתחת שלי.

רוסיה, הנה אני מגיע.

נעליי Jack Wolfskin למינוס 20. גרבי צמר מרינו מכבשים אוסטרליים הכי חם ומבודד בעולם. מעיל דק מתחת למעיל העור הכבד שלי. כפפות מופגזות של North Face. שני סטים קומפלט של גטקס טרמיים. שאל פיגוזי מהודו מצמר ארנבות (מהרי ההימאליה). כובע לראש אקנה שם.

יוצא למסע מרתק. להתחיל מחדש. לשזור לי חוויות.

הלילה/בוקר בארבע, יוצא לשדה התעופה.

קוואבאנגה.

עזבתי את העבודה. היום מסיבת פרידה ויומי האחרון בעבודה.

לפני חודש, יום אחרי שהודעתי שאני עוזב, הגיע לביתי לפגישה, אוליגרך רוסי והציע לי פרוייקט, לפתח תוכנה עבור החברה שלו ברוסיה. אעבוד בבית ומשם אנהל צוות שחלקו ברוסיה וחלקו בארץ ואהיה על הקו לשם.

ביום חמישי, היום, אני מסיים את עבודתי בעבודה הקודמת וביום ראשון הקרוב, בשבע בבוקר, אני טס לרוסיה, עם חבר רוסי, שעבד איתי הרבה שנים.

מהאקסית נפרדתי לפני יותר מחצי שנה. אבל פה ושם היינו נפגשים. הפגישות הלכו והתמעטו, עד שלאחרונה דעכו. כך, שבאמת נפתח מקום לקשר חדש.

***

היו כמה נקודות כאלה בחיי, שבהן, העפתי עם תנועת יד רחבה, את הכל מהשולחן. בת זוג עבודה ועוד דברים לא נחוצים בחיי.

אחרי כל אחת מהפעמים הללו, היתה לי תקופת פריחה וצמיחה מדהימה.

אני יוצא לדרך חדשה. לגמרי חדשה.

רוסיה, היר איי קאם.

אשמח שתאחלו לי בהצלחה. מאז ומעולם האמנתי בכוחם של מעגלי אנרגיה.

הבן שלי: עוד פעם נתקעתי פה בגלל אוטובוסים. אני אצא על אוטובוס ראשון בבוקר. וחוזר לפה בערב. היה שינוי תוכניות פה ובסוף אין לי מה לעשות פה בכלל, עד 9 בערב. אז נראה לי שבמקום לבלות את הזמן להסתכל על הקיר, אצא הביתה.

אני: לבוא לקחת אותך?

הבן שלי: אני אשמח ממש אבל כבר לא נעים לי. אתה עושה את הנסיעה הזו הרבה...

אני: האוטו שלי מכיר כבר את הדרך.

הבן שלי: חחח. בטוח? אני לא אתבאס אם לא תרצה.

אני: יוצא ב 20:00. אהיה ב 21:30 בצאלים, למקרה שתהיה יעיל. מקסימום אחכה לך קצת בש.ג.

הבן שלי: תודה רבה אבא.

בדיוק כמו הירח, יש לי אור, שלי שייך. אני בוהק בשמיים.

שכה יהיה לי טוב.

I am becoming.

בדיוק כמו הירח
יובל דיין
מילים ולחן: יובל דיין

עד שנרגע
עד שהשמש תחזור להאיר פנינו
עכשיו כל רוח מביאה אותי למקום חדש
קשה לי לדעת מה יותר

מעבר בשבילך
עד שתחזור להביט בי כמו פעם
חלפה הרוח, בוא תניח יומך על כתפיי
תאחוז בידי
תספר

בדיוק כמו הירח
אין לי אור שלי שייך
מקרניך הגדולות אלמד לזרוח
ואם עליי לזרוח
אין לי אור שלי שייך
מקרניך הגדולות אלמד לזרוח
באורך הטוב עליי נשפך

הנה עוד יום נגמר
ובזווית מבטי מחכים שם
ניצוצות מלחמה שוודאי ידלקו רק מחר
ועד אז אני בין לבין

בדיוק כמו הירח
אין לי אור שלי שייך
מקרניך הגדולות אלמד לזרוח
ואם עליי לזרוח
אין לי אור שלי שייך
מקרניך הגדולות אלמד לזרוח
באורך הטוב עליי נשפך

בדיוק כמו הירח
אין לי אור שלי שייך
מקרניך הגדולות אלמד לזרוח
ואם עליי לזרוח
אין לי אור שלי שייך
מקרניך הגדולות אלמד לזרוח
באורך הטוב עליי נשפך

היום איבדתי שליטה עצמית. זה קורה לי לעיתים מאד נדירות.

מעשה כל כך דמוני, שאני מתפלץ ממנו.

ולא, אני לא רוצה לדבר על זה.

אני פשוט נחרד עד למעמקי נשמתי.

איך אפשר להיות כל כך מרושע?

מחר יום חדש.

ברוך הבא אושר. אני מודה לך מאד, שאתה פוסע למעוני. אני מבין שהיית עסוק אצל אנשים אחרים שהיו צריכים אותך. המון תודה שהתפנית אלי. כל כך חיכיתי לבואך.

***

אתמול בבוקר נפגשתי עם אוליגרך רוסי. לאחר פגישה שארכה שלוש שעות, סוכם שאני נוסע לרוסיה עוד חודש לשבועיים, עם תשלום יאה לאוליגרכים ולי, כדי להתניע פרוייקט בתחום חיפושי נפט. הוא ניגש לתיק שלו ואמר לי: בוא אתן לך דמי קדימה 2,000 דולר לחתימת ההסכם. אמרתי לו שאין צורך.

אתמול ב 22:30 בערב, לאחר יום ארוך, חזרתי ממשמרת הערב הקבועה שלי אצל אמי שמצבה התדרדר. איך שהגעתי הביתה, כבר לבשתי את בגדי הבית, מזגתי לי שתייה והתיישבתי בכורסא של צ'יטה בסלון.

פתאום צילצל הטלפון, בת דודתי. היא אמרה לי שהיא עם בת דודה שלה שאני לא מכיר, הזמינה אותי לצאת לשתות איתן בירה. איזה לצאת, הרגע התמקמתי. לבסוף השתכנעתי, החלפתי בגדים ויצאתי.

חמש דקות אחרי שהגענו לפאב, קלטתי שזה דייט שנתפר על ידי בת דודתי. לקחו עוד כמה שעות, שבהם הבנתי שהנה היא הגיעה זו, שאני מייחל לבואה.

בכל מה שקרה לי אתמול, לא עשיתי כלום כדי שזה יקרה. אדון אושר יקר, אתה פשוט פסעת למעוני.

הנה אושר, פיניתי לך מקום על הספה לידי, בדיוק צמוד למקום שאני שומר למיועדת, שגם אותך אני מברך, על שבאת למעוני.

***

גשמי ברכה.

עומד לי עם ידי פרושות אל על ומלקט לי פירורים של אושר.

כן כן, הגיע הזמן שלי, להיות מאושר.

איזה כיף.

מצבה של אמא שלי, בת 90, באפריל הבא, התדרדר.

אתמול בבוקר, הוקפצתי ב-4 בבוקר אליה. כשהגעתי היא היתה עדיין מסוממת מכדור השינה שנטלה ערב לפני שהלכה לישון. היא היתה מוטלת על המיטה, פשוקת איברים, מטושטשת.

היא החזיקה לי את היד בחוזקה ואחזה בחוזקה את ידי וליטפנו אחד את השני. בידי השנייה ליטפתי אותה כשעה עד שהתעוררה מהשפעת כדור השינה.

לאחר מכן היא אזרה כח והלכה לשירותים, כשאני עוזר לה להחליף את החיתול. היא מרגישה בנוח איתי בעניין הזה.

או אז הכנתי לה ארוחת בוקר, עם הנחיות מפורטות מצידה איך וכיצד בדיוק היא רוצה אותה.

היא לקחה את הכדורים שהיא נוטלת. כמובן גם בפיקוח צמוד על איזה כדורים בדיוק רשומים בדף שאחותי הכינה לה. תוך כדי שאחותי מפקחת, שאכן היא נוטלת את הכדורים בדיוק נמרץ.

או אז נכנסה שוב לשירותים ליציאה יותר מסודרת, שהצליחה.

לאחר מכן יצאנו לסיבוב הליכה במסדרון של הדיור המוגן המפואר בו היא גרה.

חזרנו לדירה שלה. היא התבוננה בטלוויזיה ספק מנמנמת, כחצי שעה.

לאחר מכן יצאנו להליכה נוספת, בה הקפידה על תרגילי פיזיותרפיה על המוט הקבוע במסדרון. לתפארת הוראות הפיזיוטרפיסט שלה ואחותי המומחית בעניין הזה.

לאחר כמה דקות חזרנו לדירה שלה. היא המשיכה לצפות בטלוויזיה ואני קראתי מיילים של העבודה.

קצת לפני עשר קמתי לצאת לעבודה. אחותי תגיע ב 10:15 בערך.

לפני שהלכתי היא אמרה לי: "אני לא אגיד לך תודה. אלוהים כבר יגמול לך על מה שעשית בשבילי". פשוט אלופה.

אנחנו הילדים צוות לעניין. חלוקת מטלות, כל אחד מתקתק את החלק שלו. אחי ואחותי החליטו שצריך מטפלת צמודה וכבר היום היו אצלה וראיינו יחד עם אמא שלי מועמדת לתפקיד וקיבלו אותה. היא תתחיל לעבוד עוד שבועיים.

הדירה שלה צריכה לעבור שינוי כדי לאפשר את מגורי המטפלת החדשה. כמובן דנו כבר בכל הפרטים. והם בתהליך ביצוע.

אח שלי עבר אצלי לפני כשעה לעדכן אותי בפרטי התוכנית.

התגייסות של כולנו, הילדים, כצוות, פשוט מרגש.

איכשהו עדיין אני מרגיש, שאני לא מספיק שם בשבילה.

מדמיין את עצמי במצבה וחושב איך יהיו הילדים שלי במצב כזה.

וואללה

פפפ

נתמודד עם זה הכי טוב שאפשר, כולנו ביחד. ונעשה הכי טוב שאפשר.

קשה הזיקנה.