סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הנוף בסוואנה שלי

מילים מילים ואת משמעותן, יבוא לו גל ישטוף אותן.
לפני 7 שנים. 2 במאי 2017 בשעה 8:39

ממחזר. במקור.

 

סשן דמיוני, הכל דמיוני. פרי דמיוני.
היא מאד פחדה, ממני, ממנה, ממה שיהיה. דיברנו הרבה קודם. דיברנו על גבולות שלה. היו לה גבולות מאד קשים ונמוכים. לא מוכנה להתפשט, לא מוכנה בטוסיק, לא מוכנה למצוץ, לא מוכנה כיסוי עיניים. ווי. מה נהייה ?
דיברנו הרבה על חשיבות ההצלפות, על חשיבות הכאב. על החשיבות שבביטוי של הכאב, על המשפט הזה שאני שואל: כמה עוד את מוכנה לספוג עבורי, ושהתשובה, עוד הרבה אדוני, תוך כדי בכי, מרגשת אותי נורא. על איזה מקום נאצל זה המקום הזה. דיברנו על לבוא בשבילי, לא בשבילה. להתמסר אלי. דיברנו על השוט שלי, על קשירות, על מוסיקה. המון דיברנו.
עם כל הגבולות שלה, הייתה שם התמסרות, עוד בשיחות, כבר, הורידה גבולות, בחרה להרחיב את הגבולות. הסכימה מרצונה, בלי שאלחץ, להסיר גבולות. הסכימה להתפשט, למרות הקושי שלה עם עצמה בזה. הסכימה למצוץ, לבלוע, בטוסיק, כיסוי עיניים, הכל.
ואני לקחתי את השיחות משם, למקום של הכאב, לשוט, לקשירות. לכך שלא יהיה סקס בכלל, לא תהייה חדירה בכלל. היא קפצה, כאילו מה, לא אגמור ? אמרתי לה, שאנחנו לא עוסקים בה בסשן, עוסקים בהתמסרות. דיברתי על זה שהיא בכלל לא תיגע בזין שלי, לא תראה אותו. דיברנו על זה שהיא תעמוד על ארבע, בענוותנות.
והיא פחדה, נורא. ממש פחדה. לא ידעה מה יהיה, פחדה מהלא נודע, פחדה מהדמיון העשיר שלי, מהטירוף שלי. פחדה ממני, ממנה, נורא פחדה. לא גיליתי כלום, לא אמרתי מה יהיה, בכלל. אני אבחר הכל, לך מותר רק לקבוע את הגבולות שלך וזהו. ידעה רק שהיא לא תגמור.
הגיעה, אלי הביתה. רועדת לגמרי. באה להתמסר, למרות זאת, למרות הכל.
נכנסה, מוסיקה רגועה, שותים בנחת, לא ממהרים לשום מקום. נרגעה קצת.
ואז התחלנו. אמרתי לה להישאר רק עם בגד גוף. כיסיתי את עיניה. הושבתי אותה על הברכיים על כרית. קשרתי את ידיה ומתחתי מאחרי הראש, וקיבעתי לקשר ברגליים. החלפתי מוסיקה, למוסיקה של תיבות נגינה, בקול רם מאד. אמרתי לה לתת למוסיקה לחלחל לתוכה. והלכתי לעשות תה.
נכנסתי עם כוס התה חזרה, התיישבתי על הכורסא, וחיכיתי. אולי 10 דקות.
תשמעו, היא התחילה לבכות שם. הדמעות זלגו מבעד לכיסוי עיניים, טפטפו על הלחי, נטפו משם, מרטיבות את החזה. התייפחה ממש.
ואז נגעתי בה, בעדינות, עם אמצע כף היד, מעביר על הפטמות שלה. בקלילות. מלטף את החזה כולו, ברפרוף עדין. ומשם, מתפרש לכתפיים, לבטן, לגב. עם שתי ידי, חורשות צמרמורות בכל גופה. בטוסיק. בכוס לא נגעתי. ואז, הפסקתי. רישרשתי עם שקיות הציוד שלי. היא חשבה לעצמה, שהגיע זמן השוט. מצטמררת, מוכנה, נכונה, מתמסרת. שאלתי אותה, מה היא מוכנה לעשות עבורי. ענתה הכל אדוני. כל מה שתרצה אדוני, בשבילך אדוני.
ואז, העברתי את זנבות השוט ברפרוף על פניה, על הכתפיים. היא נרעדה. ואז שמתי לה אטבים לפטמות. היא נרעדה, והתרגלה לכאב העדין, מחלחל, שם, נמצא, ברקע. שוב שאלתי את שאלת ההתמסרות, שוב ענתה. ליטוף, הפסקה, היא מתכווצת, מחכה להצלפה, אבל לא, אין. שוב שאלת ההתמסרות, שוב אותה תשובה. עוד לטיפה, עוד הפסקה, עוד התכווצות. שוב שאלת ההתמסרות, שוב אותה תשובה. אחרי כעשרים פעם כאלה, התשובות שלה יותר מתמסרות, הרבה יותר. ואז, היא גמרה, כל גופה רועד. היא כבר לא הייתה שם, עפה לסאב ספייס, מרחפת לגמרי.
לא נתתי לה לנוח, המשכתי, לטיפה, הפסקה. כבר לא מתכווצת יותר, נכנעת, מתמסרת, שאעשה בה ככל העולה על רוחי. נתתי לה לגמור עוד פעם אחת, ועוד פעם.
שחררתי אותה, הורדתי את כיסוי העיניים, ישבתי על הכורסא, היא רכונה על רגליי, ואני מלטף אותה בראשה, מעביר אצבעות בשערה, מלטף את כתפיה, את הגב, מחבק אותה. מרגיע, נותן לה לחזור בשלווה, מהשלווה, לזו האחרת, של אחרי. ישבנו לנו ככה, שעה, אולי שעתיים. היא במבט החולמני, המתענג, ואני מלא רוך, עדין.

לפני 7 שנים. 30 באפריל 2017 בשעה 19:04

במותם ציוו לנו את החיים.
יהי זכרם ברוך.

לפני 7 שנים. 27 באפריל 2017 בשעה 15:31

בני הבינוני לקח מקום ראשון בתור חוג"ד באליפות צה"ל ברפואה צבאית.
חזי נפוח מגאווה. פשוט תותח הילד הזה.

לפני 7 שנים. 26 באפריל 2017 בשעה 19:42

מחר בני החוג"ד משתתף באליפות הרפואה הצה"לית. לאחר שניצח בתחרות הפיקודית במקום ראשון, בפער גדול מהמקום השני.

מחזיקים לו אצבעות.

חזי נפוח מגאווה.

 

לסיכום התחרות משנת 2012:

http://www.mako.co.il/news-military/security/Article-a17a568838c5731018.htm&Partner=facebook_share

לפני 7 שנים. 22 באפריל 2017 בשעה 10:31

התראת חפירה (יש תקציר בהתחלה).

***

העולם הגיע לנקודה סינגולרית (נקודת אי רציפות). הוא עומד להשתנות בטווח הזמן הקרוב מאד (5-8 שנים), ללא הכר. מה זה אומר?

בעוד כחמש שנים, קרוב למיליון איש במדינת ישראל ימצאו, שהמקצוע שבו עבדו, כמעט לא קיים יותר.

להרבה אנשים זה נשמע חסר יסוד עד כדי מופרך. בגדר מדע בדיוני. הריני להבהיר לכם, שזו עובדה, זה כאן וזה עומד לקרות כל כך מהר, שבגדר לא ייאמן בכלל.

מי שלא ייערך למהפכה הזו, ימצא את עצמו בלי תעסוקה ואבוד. מהר מאד, כבר אמרתי?

***

אנסה לנמק בקצרה.

קרוב לעשר חברות בעולם עומדות להכנס לייצור המוני של מכוניות אוטונומיות, שעושות שימוש בטכנולוגיה של מכונה לומדת.

אני מעריך שבערך עוד חמש שנים בלבד, המכוניות האוטונומית יהיו נפוצות מאד בעולם המודרני. מה שיגרום לרוב אלה שמקצועם קשור בנהיגה, לאבד את עבודתם.

המכונית האוטונומית, מורידה את כמות התאונות לכ 5% מהמציאות כיום. היות ומספר תאונות הדרכים יפחת באופן כה משמעותי, כך, שגם הרבה מאד פחחי רכב יאבדו את מקור פרנסתם.

התחילה כבר מגמה בסופרמרקטים, קופות בשרות עצמי, כך שלא יהיה צורך בקופאיות. בעוד כחמש שנים גם הקופאיות יאבדו את מקור פרנסתם.

אלו היו רק שתי דוגמאות איזוטריות שכבר כולנו שמנו לב, שהן כבר תופסות תאוצה. תחומי המחקר, שעליהם עובדים היום, עצומה באופן בלתי נתפס.

תעשו חישוב ותראו שרק מהדוגמאות שנתתי, כבר קרוב למאות אלפי אנשים עומדים למצוא את עצמם, שהמקצוע שבו עבדו פשוט נעלם מהעולם.

צרפו לכך תחומים נוספים ובקלות נגיע קרוב למיליון איש.

מצרף לינק לסרטון מעולה שהכינה מיקי יחימוביץ בפרק האחרון בתכנית שלה המערכת. לדעתי חובה לראות. תקדישו שעה מהחיים שלכם, למענכם. לפרק המדובר בתכנית המערכת.

אתם כבר מתכוננים לעולם החדש הזה? אני ממליץ שתתחילו ועכשיו.

***

אנסה להסביר באופן קצת יותר מעמיק, לאלה שנוטים להעמיק בפרטים.

לפני כשנה, יצאה ספרייה חדשה, פרי הפיתוח של גוגל: TensorFlow (להלן TF), מעט לאחר מכן, הצרפה עוד אחת: Keras.

הספריות עוסקות בנושא של מכונות לומדות (Machine Learning). אגב, זה התחום שאני עוסק בו בעבודה.

הספריות שייכות לדוקטורינה חדשה, בה מחקים את האופן שבו האדם חושב, שהוא: רשת נוירונים. הספריות בונות רשת נוירונים. בשלב הראשון, מלמדים את המכונה (Training) בדיוק באותו אופן, שבו בני אדם לומדים.

ניקח לדוגמא, לימוד לזיהוי תיקים. נותנים למכונה, 100 אלף תמונות שונות שבהן נראה איש עם תיק, ארנק, מזוודה או אפילו עגלה עם מזוודות. נותנים לה גם 500 אלף תמונות שבהם לאדם אין תיק. בשלב הלימוד, המכונה מכיילת את משקלות הנוירונים שלה.

בתום שלב הלימוד הזה, ה"מכונה", יודעת לזהות האם לאדם יש תיק. הדוגמא שלקחתי, היא דוגמא פשוטה מאד, אך אני רוצה לציין, שבאותו אופן, ניתן ללמד מכונה לעשות דברים הרבה יותר מורכבים כמו למשל: לזהות בסרט ווידאו, היכן יש אנשים בתמונה, מכוניות אחרות ואפילו לשערך את המרחק והכיוון היחסי שלהם.

כמובן שזה לא הכיוון היחידי שאליו מכוונים פיתוחים בימים אלו.

מפתחים היום מכונות שיודעות לקחת מידע עצום, לנתח אותו ולהפיק ממנו מסקנות ברמה מאד גבוהה.

לדוגמא: עיבוד תמונה. כבר היום, יודעים השרתים של גוגל ופייסבוק, למצוא בכל האלבום שלכם ובתמונות השמורות אצלם, ולזהות בכל התמונות היכן נמצא האדם הזה ולהצביע עליו. מספיק ששמתם שתיים שלוש תמונות פרופיל והשרתים החרוצים הללו יודעים להצביע על כל המקומות בהם התמונה שלכם מופיעה.

בחברות מובילות, כבר מוטמעת טכנולגיה, שמאפשרת לזהות מבני משפטים נפוצים והיא "מציעה" לכותב המשכים נפוצים למשפט שאותו אתה כותב, גם אחרי המילה השישית שביעית במשפט.

עתידנים ידועים מנבאים, שב- 2025, התבונה של המכונות הלומדות, תעבור את תבונת האדם (למשל קורצווילד).

מנבאים גם שתוחלת החיים של האדם תהייה בעוד כ- 15-20 שנה כ- 800 שנים.

יש עוד דוגמאות רבות ומגוונות, אך לא אפרטן כאן.

***

Machine Learning, Computer Vision, Data Science, Big Data.

כל אלה כאן ועכשיו והם משנים את העולם, לדבר אחר לגמרי ממה, שאנחנו מכירים היום.

חמש שנים מהיום זה לא הרבה זמן בכלל.

 

לפני 7 שנים. 18 באפריל 2017 בשעה 19:25

פעם לפני כ-10 שנים, עשיתי סשן מאד חזק לסאבית שהיתה אז שלי.

הבן הקטן שלי היה בן 4 שנים, כבר שנתיים באותו גן. הכרתי את כל ההורים של הילדים בגן, אבל לא תיקשרתי איתם מעבר להא ודא.

אחרי הסשן, נסעתי לחגיגת לג בעומר של הגן של הבן הקטן שלי. הייתי בדום ספייס חזק מאד. מעל ראשי אורה בוהקת.

לפתע, כל האמהות בגן, כירכרו סביבי, הריחו את ריח הפרומונים של הדום ספייס שלי ונמשכו אלי כמו אל פרפר לאש, באופן חסר שליטה.

***

אין על דום ספייס, אחרי סשן חזק במיוחד.

***

אתמול, האקסית שלי באה לבקר, אחרי פרידה ממושכת. ביקשה סשן חזק מאד. אמרה שאחרי זה היא תעשה לי סשן בתור דומית ממקום סאבי.

בסשן, היא עפה לקיביני אמו.

אחרי זה עשתה לי סשן חזק, כאמור ממקום סאבי.

היום בבוקר כשנסעה מאצלי, מלא גברים, שפגשה במהלך היום, נמשכו אליה, כמו אז שנמשכו אלי האמהות בגן. באופן בלתי נשלט.

***

אין על דום ספייס, אחרי סשן חזק במיוחד.

זה כל כך נעים.

קוואבאנגה.

לפני 7 שנים. 14 באפריל 2017 בשעה 15:46

בניסוי מדעי שערכתי על עצמי, גיליתי, שהלב זה האיבר הכי חזק בגוף האדם.

למרות כל הפרידות שהנחתתי עליו, הוא מחזיק מעמד.

פפפ

פרידות זה לגמרי חרבאנה.

למה צריך אותן בכלל?

אה... נזכרתי למה.

פפפ

לפני 7 שנים. 10 באפריל 2017 בשעה 12:59

שוק טלה עם חרדל שום ודבש בתנור.

קודם כל אציין שמצאתי צדיק וקוראים לו אורן, יש לו אתר מתכונים והוא בלוגר מיטיב בישול וכותב מקסים. לאתר שלו. וממנו לקחתי את המתכון.

הוראות הכנה מצויינות בלינק המצורף. אצרף תמונה:

 

 

 

 

לפני 7 שנים. 23 במרץ 2017 בשעה 20:02

בני הבינוני חוג"ד. אחרי שנתיים בצבא החליט שתרם מספיק ועכשיו הגיע זמן לסדר לו ג'וב ליתרת השירות. מצא לו קורס מדריכי רפואה פיקודיים, שבו יוצאים את רוב הסופ"שים והשבוע מאופיין בכך, שכל שבוע יוצאים ביום ראשון לבסיס אחר. ברגע שמסיימים את האימון, יוצאים לסופ"ש. מה שקורה בדרך כלל ביום רביעי או אפילו ביום שלישי. יודע להסתדר הילד.

בינתיים הוא הגיע לבסיס הקודם שלו, שבו היה חוג"ד ועקב מלחמות מצבה של כח אדם, הוא עדיין שם וטרם שיחררו אותו לתפקידו החדש.

לפתע פתאום מסתבר, שיש תחרות אוגדתית, של צוותי רפואה, על כשירות רפואית, עם תחנות וכאלה. היות והוא שם והמחליפה שלו בתור חוגד"ת לא רצתה לצאת, הוא יצא לתחרות.

מותר לציין, שהמתרגלים הם חברים שלו ממדריכי הרפואה הפיקודיים. לא מותר לציין שהוא והחובשת, ששירתה איתו בעבר, כשהיה חוג"ד, הוציאו ממוצע ציונים של 98 בתחרות. כשהבן שלי שאל את המתרגלים, כמה קיבלו אלו שבמקום השני, קיבל תשובה, שהם קיבלו ממוצע 80.

בשורה התחתונה, הבן שלי עולה לתחרות הפיקודית של חיל הרפואה. מסתבר שהחובשת שהיתה איתו בתרגיל, יוצאת לחופשת שחרור והוא בכלל אמור לעזוב את הבסיס לתפקידו החדש.

כאמור, בני הבינוני.

קוואבאנגה.

לפני 7 שנים. 22 במרץ 2017 בשעה 6:32

תעשו לעצמכם טובה ותצפו בסירטון הבא על אהבה, נתינה וקבלה: