הנוף בסוואנה שלי

הסתיימה שנת הלימודים באוניברסיטה. אחרי כמעט שנה שלמה שבה קמתי בכל יום שישי, בשש וחצי בבוקר, זהו, נגמר.

אני מרגיש כמו זה שהוציאו לו את העז מהבית.

יש איזה משהו במשחק החיזור בבדסם, שהצד הנשלט רוצה קודם להרגיש איך הצד השולט מולו, שולט.

זה לקוח בעצם ממשחק חיזור כל כך פשוט בטבע, בדומה לחתולים למשל. החתולה נלחמת בזכר שרוצה לזיין אותה. שורטת אותו ונושכת אותו ממש ברצינות. אבל אם החתול מצליח להכניע אותה, תופס אותה בצוואר ומצמיד אותה לריצפה, למרות שהיא מדממת כתוצאה מהאקט הכוחני הזה. רק אז היא משוכנעת שהוא הוא זכר האלפא, שאת הגנים שלו היא רוצה בגורים שלה.

אז בואו נשחק משחק. אתם אוהבים לשחק?

למרות שטרם ביססנו יחסי שליטה ועוד לא החלטנו שאת סאבית ושאני אדון, בטח שלא ה"אדון" שלך. גם לא החלטנו שאת צריכה לעשות מה שאני אומר. בואי נשחק משחק. אנחנו רק משחקים, זה לא "על באמת". אנחנו בכלל משני עברי קו אינטרנט אנונימי. מה כבר יכול להיות?

חוקי המשחק:

במשחק מותר לך לענות רק אחת משלוש תשובות אפשריות: 1. כן אדוני. 2. לא אדוני. 3. אני יכולה לומר משהו אדוני.

מותר לך לענות רק כאשר אני פונה אלייך במשפט שמסתיים עם סימן שאלה או סימן קריאה.

במידה ואת עונה: אני יכולה לומר משהו אדוני ובמידה ואני מאשר עם אחד הסימנים האמורים לעיל, את יכולה להקליד באופן חופשי עד שאת רואה שאני מקליד.

אני אתן לך להתבטא, אתעניין בך. אבל הכל תוך כדי שמירה על חוקי המשחק. אדאג גם לוודא שאת מכירה בעובדה שלקחתי לך את חופש הצ'יטוט החופשי. אנזוף בך כשלא תצייתי לחוקים שסיכמנו ביחד.

מנקודת המוצא הזו אראה לך איך אני בתור שולט. אם אני באמת יודע לשלוט, אקרע לך את הצורה, כמו אותו חתול בסיפור שהזכרתי. את תדעי לזהות האם אני גבר האלפא שבגנים שלו את חפצה.

זה לא בטוח בכלל המשחק הזה. כי זו ממש לא בעייה לקחת חזק, גם בהינתן חוקי המשחק הפשוטים הללו. אגלה לכם סוד כמוס. אנחנו כולם התכנסנו כאן בעצם כדי לקחת חזק. שמה, בדיוק שמה, זה מה שמרטיב לנו את הנשמה.

רוצה לשחק?

Do you want to play?

או ש-

Are you playfull?

https://www.facebook.com/Babiesworld2020/videos/1731615393828494/

התקשרו אלי חברים מאימון צוות מחלקה פלוגה (צמ"פ), ב-1977 בשיריון  בגדוד 195. הם מארגנים כנס מחזור.
פפפ
איזה אנאכרוניזם, מאז לא פגשתי ולא שוחחתי עם אף אחד מהם.

התחלתי את השירות שלי ב 1976 בקורס טייס ואחרי כשבעה חודשים העיפו אותי מהקורס לאחר שנרדמתי במגורי בנות ולא התעוררתי בזמן למסדר נוכחות.

משם הגעתי לשיריון. היינו בצמ"פ בצוות מ"פ, אחד מקורס חובלים, אחד מאיזו סיירת כמדומני ואני מקורס טייס.

מצרף כמה תמונות מאז.

כתבתי לילדים שלי בקבוצת וואטסאפ: ילדים פצפונים שלי (28, 20, 14):

איזה ילדים יש לי. מגיחים אחד אחד, כל אחד עם היחודיות המדהימה שלו. ולכל אחד יחודיות שונה ואיכותית באופן שונה לחלוטין. עדיין אני עומד נפעם מהאיכות הצרופה בכל אחד ואחד מכם. אני גאה להיות אבא שלכם. אתם גרסה משודרגת שלי, ביג טיים. אמנם אני מסטול קצת. אבל אין בכך כדי לגרוע בכמה אני גאה בכם.

קוואבאנגה

הבן הבינוני שלי הכין Beef Jerky. לא יודע מאיפה הוא יצא כזה מוזר ;-)

חזרתי ללמוד ג'ודו, אחרי הפסקה של 35 שנה.
אני מתאמן בקבוצה, שכחצי ממנה בנבחרת ישראל. שלא לדבר על שלל המדליות שהם מביאים מתחרויות שונות.
בן הזוג שלי היה בחור רוסי בריון, 185, 95 קילו בן 37. איש מקסים ברמות, חבל רק שהוא מחובר לריצפה עם עמודי בטון מזויין.
קוואבאנגה

https://www.facebook.com/dailypicksandflicks/videos/1459472870739439/

I am becoming.

אני מתהווה, להיות האני הבא. גרסה משודרגת של מה שהייתי קודם לכן.

משיל את עור הנחש ומתחדש.

קוואבאנגה.

אני רוצה לשתף אתכם, במה שאני חושב. זה לא הולך להיות קל או פשוט.

***

התכנסנו כאן כולנו מכל קצוות הארץ, כדי לעבוד את אלוהי הבדסם. אלא שלא שיערכנו נכונה, לדעתי לפחות, מה הוא רוצה מאיתנו.

***

כמה עובדות:

• הבדסם הוא עולם של פנטזיה. עולם שבו אנחנו מגשימים משאלות, שרוב האנשים ה"רגילים" מדחיקים לרגעים לפני שהם הולכים לישון או משהו כזה.
• לא כולם חולקים פנטזיות בדסמיות. אבל מי שכן מחליט "ללכת על זה", הוא כבר "שם". זה כרטיס לכיוון אחד. אחרי שחווינו את אוויר הפסגות, אין לנו עניין בערפל העמקים. 
• הכרתי הרבה מאד זוגות בדסמים. ממש הרבה. מעטים הזוגות שהצליחו ל"החזיק יחסים" לאורך זמן רב. לרוב היחסים האלה מגיעים למקומות, שלא רק שלא עושים טוב לזוג היונים, אלא אתיימר ואומר, שרובם יוצאים פגועים מהיחסים הללו.

אני הלכתי עם זה, עד לקצה. כמה לקצה? הרבה יותר ממה שלפחות חלקכם יכולים לדמיין. כל כך שכך, שלגמרי ממש בכלל.

ואני מכור. שכה יהיה לי, מה שזה לא יהיה.

ועכשיו מה? עכשיו אני לא מוצא לי פינה של שלווה. מקום שארגיש בו שלם. אני לא מוצא לי אושר. אני מוצא את עצמי בארץ איבוד, בלי קרקע מוצקה.

אני יודע בדסם. מכיר אותו עד לנימים הדקים דקיקים, שאנשים "רגילים" לא מבחינים בהם בכלל.

אבל כשאני מודד את השורה התחתונה, חרבאנה. כל כך שלגמרי ממש בכלל.

***

כל הקטע הזה, שהנה אני מתמסרת ואני לוקח אותך לקיביני טיזי. זה יפה לפנטזיות. אבל כשרוקחים מזה מציאות, יוצא מזה לא משהו בכלל בכלל. זה לא מחזיק מים.

אבל אני כבר מכור. כמו המכורים להזריק סמים לווריד. למרות שאני בכלל לא עושה סמים. הבדסם שלי, הוא בגדר הזרקה של חומר חזק מאד ישר לווריד הצוואר.

ומה יצא לי מזה? שאני לא מאושר.

***

אני זקוק מהבדסם למנות גדושות, כדי להיות מאושר. זה לא שאני זקוק למנות הולכות וגדלות. אני פשוט זקוק למנה שלי. ואני רוצה לשתף אתכם, שההזדקקות הזו, עושה לי רע. עושה אותי לא מאושר.

כוסשלהראבק כל הבדסם הזה, שכה יהיה לי טוב.

באיזה מקום שהוא החלטתי, שאני לא הולך אחורה, לא מנסה למחזר קשרים ישנים. פונה לכאלה חדשים.

אבל איכשהו, באופן שבו התנהלתי פעם, הייתי משוחח ואולי לפעמים יותר מכך, עם כל מיני שהכרתי.

***

שני אנשים נפגשים אחרי 15 שנה שלא נפגשו.אמרתי, בוא נשב בבית קפה להתעדכן. אחרי 10 דקות אני מבין למה לא נפגשנו 15 שנה.

***

אבל לפעמים, איזה מפגש לפני שנים, פתאום מתעורר. מה שלומך? אני חושבת עליך. מהיכן זה הגיע בכלל?

ויש מצב שזה ממש לא סתם בכלל. ממש לא סתם.