סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הנוף בסוואנה שלי

מילים מילים ואת משמעותן, יבוא לו גל ישטוף אותן.
לפני 7 שנים. 5 באוגוסט 2017 בשעה 19:47

בבארים בתאילנד יש משחק, ארבע בשורה. המארחות בפאבים אלופות במשחק הזה. כשהתיישבתי בפאב כזה, התיישבה מולי בחורה, הביאה את המשחק והתחלנו לשחק. בהתחלה, לא הכרתי את המשחק והן היו קורעות אותי, במשחק. במידה וזו שישבה מולי, היתה קורעת אותי, היא היתה עוזבת אותי ושולחת בחורה יותר סתומה לשחק איתי.

בהתחלה, הייתי מגיע לשפל המדרגה. אבל אדם הישגי כמוני לא יוותר ללא מאבק. ישבתי במשך ימים ולמדתי את אסטרטגיית המשחק. או אז, לאט לאט, סללתי את דרכי לחכמות יותר.

ארבע בשורה. יש סדר בטבע.

רוצה לשחק איתי ארבע בשורה? קטאן? שח? LOL? מיינד גיימס?

לפני 7 שנים. 2 באוגוסט 2017 בשעה 20:35

אני רק שם את זה כאן

לפני 7 שנים. 30 ביולי 2017 בשעה 20:01

הגשרים של מחוז מדיסון. 1995.

קלינט איסטווד ומריל סטריפ בסרט מופת עצוב בכלל.

רק מילה אחת יש לי לומר על זה

פפפ

http://www.imdb.com/title/tt0112579/?ref_=nv_sr_1

לפני 7 שנים. 30 ביולי 2017 בשעה 6:12

מסתבר לצערי, שלא מעט לא הבינו את הציניות העוקצנית של הפוסט שלי: "בואי מותק, אני יודע מה את צריכה".

 

הנורמלים, כולם נורמלים באותו אופן, אלה השרוטים, ששרוטים כל אחד בדרכו.

אני שרוט גאה.

אלה הנורמלים, שהם לא נורמליים שהם כאלה.

 

זה לא עולם זה בית משוגעים
כולם כאן שרוטים
וגם אני שרוט על החיים

 

לפני 7 שנים. 29 ביולי 2017 בשעה 17:36

התקרה שם כחולה, וכחולים הקירות
גם הים הוא מראה, שמראה מה היה
יכול להיות

בעולם מקביל, שם אנחנו אוהבים תמיד
במרחק נגיעה מכאן, במרחק נגיעה
בעולם מקביל, שם הלב אף פעם לא רגיל
במרחק נגיעה מכאן, במרחק נגיעה מכאן

 

לפני 7 שנים. 29 ביולי 2017 בשעה 15:13

בהשראת הפוסט של מיקה. <== לפני שקוראים את הפוסט להקליק כאן.

 

קודם כל תדעי, שיש לך מזל, שעכשיו חזרתי מהים והיה שם מקסים ורומנטי. בזכות זה אני עכשיו רגוע ובאנרגיות טובות. יום אחד, אם תבקשי יפה, אסביר לך מה קורה כשאני לא באנרגיות כאלה.

 

למרות שאני משוכנע שאת בטח מאד מיוחדת וייחודית, אבל שתדעי לך שכולן כאן רוצות בעצם את אותו הדבר. לכן אני יכול להסביר לך מה את רוצה למרות שאני לא מכיר אותך בכלל. את בטח רוצה לשמוע מה הן רוצות. מה את רוצה. אז הנה אני תכף אסביר לך.

 

כולן באות לכאן כדי לעוף לקיביני טיזי. לא משנה אם הם נשלטות, שולטות או אפילו מתחלפות. כולנו התכנסנו כאן כדי לעוף. תשמעי למאסטר צ'יטה. אני מבין בזה. וכדי לתקף את דברי, תראי מתי נרשמתי לכלוב ולא רק שכך, תראי איזה פוסטים עשירים בידע על העולם הזה פירסמתי בכל רחבי הכלוב. כן, יש כאן מרחבים, שלא תחשבי שאם זה כלוב, זה אומר שצפוף כאן.

 

מה זה אומר לעוף? שאלה מצויינת שאלת מאמי.

***

לעוף זה אומר, למשל, שאני תופס אותך, קושר אותך, משתמש בחוסר האונים הזה שלך, כדי לעבור את כל ההגנות שלך. מושיט את ידי פנימה לבית החזה שלך, פותח הצידה את עצמות החזה שלך, מכניס את שתי כפות ידי לתוכו ולוקח את הנשמה שלך בידיים שלי. ברור שאת מבינה שזו מטאפורה. את נראית לי בחורה עם אינטליגנציה ריגשית מפותחת.

תהייה לך מילת ביטחון, כי אסור בלי. אבל אני אעשה את זה ברגישות מאד גדולה, אהיה קשוב אלייך, לאט לאט, בקצב שלך, כך שלא תרצי לעשות שימוש במילת הביטחון שלך.

ואז, כשתהיי חסרת אונים, עם בית החזה פתוח לצדדים, כשהנשמה שלך בידיים שלי. זה נקרא, שעפת. כן כן, ככה קוראים לזה.

עכשיו את בטח רוצה דוגמא, לטקס הפגאני הזה. בטח מאמי, ברור שאת רוצה דוגמא. כולן רוצות. זה לא אומר שאת לא מיוחדת, כבר הספקנו קצת להכיר ואני רואה כמה את מיוחדת.

***

את נכנסת אלי הביתה. לבקשתי את מתפשטת. אני ניגש אלייך, לבוש. קושר לך את שתי הידיים מעל הראש, ומהדק את הידיים אחורה לקשר סנפלינג באגן שלך. אני קושר לך את הרגליים זו לזו וגם את כפות הרגליים זו לזו, ככה שלא תוכלי לעמוד יציב. שם לך כיסוי עיניים ושם מוסיקה הזוייה של ירידים בקול רם. מרים אותך ושם אותך על כרית, כדי לשפר את חוסר היציבות שלך.

עכשיו אני מתחיל לטלטל אותך מצד לצד, קדימה ואחורה. כל פעם תופס אותך. בהתחלה רק כשהתחלת ליפול, חסרת ישע. לאחר מכן, אני נותן לך ליפול יותר ורק אז תופס אותך. אני מסתובב סביבך. את לא יודעת היכן אני. מדי פעם אני מפסיק קצת. מלטף לך את השיער, את החזה. נוגע במרומז בעוד כל מיני מקומות שזה לא המקום לדבר עליהם.

אחרי פחות מעשר דקות כאלה, את בעולם, שכולו טוב. עפת לקיביני אמו. תשמעי למאסטר צ'יטה. את בחורה חכמה, את רואה כבר, שאני מבין בזה והרבה.

אני ממשיך ללטף אותך, נוגע בך בכל מיני מקומות, משתעשע איתך מלא, חושק בך, בכל כולך. בגוף שלך, בנשמה שלך (את הרי מאד אוהבת שמשתמשים בך מלא, שחושקים בך). אז את גומרת כמו שלא גמרת אף פעם בחיים שלך. מילה של מאסטר צ'יטה.

אני אוהב מהצעצועה שלי יותר מפעם אחת. מה זה פעם אחת? אני רוצה שינבעו ממך נוזלים ללא שליטה, שתגמרי כמה וכמה פעמים. עד שתתחנני שאפסיק, כי את לא יכולה יותר. אבל אני קשוח נורא, למרות שחזרתי עכשיו מהים. אני אמשיך עוד עד שבאמת לא תוכלי יותר. בזכות העובדה שאני מאד מנוסה, אני אדע מתי זה "באמת", שאת לא יכולה יותר.

אחרי כל מה שהסברתי לך, ארים אותך ונעבור לשבת בסלון. את עם הברכיים על הרצפה וחצי פלג גופך העליון שעון על רגליי. אלטף אותך, את השיער שלך, המצח, הפנים ואגיד לך מילות חיבה, אהיה עדין ומכיל. כי את התמסרת לי בסשן הזה. כי את מקסימה. קוראים לזה אפטר קייר. בתור שולט מנוסה מאד, למדתי שזה מאד חשוב ואחבק את נשמתך ככה לפחות שעה.

***

הבנת מאמי למה כולן באות לכאן? הבנת שאני יודע מה את צריכה?

בואי אני אעיף אותך, כמו שאפילו לא חלמת בחלומות הכי כמוסים שלך. תהיה לך חווייה של פעם בחיים.

תשמעי למאסטר צ'יטה.

בואי מותק, אני יודע מה את צריכה.

לפני 7 שנים. 29 ביולי 2017 בשעה 4:37

שוב אני מוצץ גבעול, תחת גשר מט ליפול.

לא יכולתי לומר זאת טוב יותר בעצמי. כל כך מדוייק, כל כך רהוט.

המילים האלמותיות של השיר המקסים הזה של מאיר אריאל, נשל הנחש, עושות בי שמות, כשאני לבד בבית, בבוקר יום שבת, מנסה לאסוף את עצמי ולצאת לחיים מחדש.

לך תצא מזה עכשיו... חלפו חודשיים.

השילוב הלא מהמם הזה, של הגעגועים לנשוא אהבתי, בתוספת הבדידות הזו, מקרקשים את החוסן שבניתי לעצמי במשך שנים רבות, בעמל כה רב.

השלתי את נשל הנחש, אך העור החדש טרם למד ללכת.

כוסשלהראבק.

אבל אני חזק ואני אנצח גם את זה.

עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.

אבל, נו יאללה כבר, נמאס.

פפפ

כמו חדש, למחוז חפצי אגיע.

אוטוטו

 

 

שוב אני מוצץ גבעול
תחת גשר מט ליפול
כשמעלי העגלות בתנועה מתמדת
שוב אני מתחיל לשאול
מה לרצות מה לאכול
כשהנמלה העניינית אותי מודדת.

אחת לאיזה זמן מוגבל
אני נשמט אביון ודל
ממירוץ הכרכרה המשתקשקת
נפלט משצף מעגל
וכמו שוקע תחת גל
כשההמולה הסחרחרה אט מתרחקת.

ואבא תמיד אומר
תעזבנו יום יעזבך יומיים
העגלה נוסעת אין עצור.
קפצת ממנה היום
חלפו שנתיים
והנה נשארת מאחור.

צולל חופשי ללא מצנח,
לכל הכיוונים נפתח,
והתשוקה לכל כיוון אותי הורסת,
כך שבינתיים אני נח,
כך כמו שאני מונח
כשהתאוצה שמעלי שוב ושוב דורסת.

עני ורש ומרושרש,
מביט בנשל הנחש.
לו רק יכולתי גם אני כך להגיח.
בהשילי בלי כל חשש,
תרבות של עור אשר יבש,
וכמו חדש למחוז חפצי אגיע.

אך אבא בשם אומרו
"תעזבנו יום יעזבך יומיים" -
העגלה נוסעת אין עצור
לא קפצת עליה היום
חלפו חודשיים
והנה נשארת מאחור.

וגם היתה לי בחורה
קצת פראית קצת לא ברורה.
אך לא הגיע לה שאשתגע -
אז במכונית שכורה
הרסתי לה את הצורה
ועכשיו אני מתגעגע.

ולך תצא מזה עכשיו,
איך תצא מזה עכשיו,
מוצץ גבעול מתחת איזה גשר
מי צריך אותך עכשיו?
מי בכלל זוכר אותך עכשיו?
לך תתחיל למצוא שוב את הקשר.

ואבא חוזר ואומר:
"תעזבנו יום יעזבך יומיים"
העגלה נוסעת אין עצור
קפצת ממנה היום
חלפו שעתיים
והנה נשארת מאחור

 

לפני 7 שנים. 25 ביולי 2017 בשעה 17:40

אליס: "אין טעם לנסות, אי אפשר להאמין בדברים בלתי אפשריים."

המלכה הלבנה: "פשוט אין לך הרבה ניסיון. כשהייתי בגילך, התאמנתי בזה חצי שעה כל יום. לפעמים הצלחתי להאמין בשישה דברים בלתי אפשריים עד ארוחת הבוקר."
- לואיס קרול

לפני 7 שנים. 19 ביולי 2017 בשעה 18:56

יום הולדת זו תמיד תקופה משמעותית בשבילי. חשבון נפש. השנה, מחר, אהיה בן 59. זו חתיכת גיל ואני בכלל פיטר פן, שמסרב להזדקן. צעיר לנצח.

ברוב השנים האחרונות נהגתי לחגוג את יום הולדתי עם עשרות רבות של חברים, אצלי בבית, כמיטב המסורת. פארטיות, חראקות עם המון אור ואהבה.

לפני כמה שנים היתה לי מסיבת יום הולדת. הזמנתי אנשים מהקהילה, אנשים מהעבודה, חברים שאספתי במשך השנים וכמובן הילדים שלי. למסיבה כאמור הגיע פורום מאד רחב. במשך אותה מסיבה וגם לאחריה הרגשתי כל כך לא שייך למה שקרה שם וקרה והרבה.

בשנים שאחרי אותה מסיבה, שיניתי את הפורמט של מסיבות יום ההולדת שלי לפורמט אחר. הייתי אומר לחברים שלי שאני חוגג יום הולדת ומי שבא לו לבוא לחגוג איתי מוזמן להגיע בשבת החל מהשעה 14:00, מתי שנוח לו. הייתי עושה בשר והיינו שותים וחוגגים.

השנה, אני מרגיש לבד, בודד. שכה יהיה לי רע. יש בי עצב. אני תקוע בצומת, עדיין. אני כבר כמעט שבעה שבועות בלי האקסית. גם בעבודה יש תקיעות, בשורה התחתונה, חרבאנה. אני לא באמת מודאג ממה יהיה, שהרי אני צ'יטה, תמיד נופל על הרגליים, אני מזהה תקלה ומתקן אותה.

אני עדיין לא יודע מה אני מאחל לעצמי ליום הולדתי ולסופש הצמוד לו. בטח שאשמח לראות את החברים שלי.

מה שאני כן יודע בבירור שאחרי מסיבת יום ההולדת בסופש, אני יוצא לדרך חדשה. לא בודד יותר, לא עצוב, לא רע.

מיום ראשון הקרוב, או אולי אפילו מהשבת הקרובה, אני יוצא בחזרה לחיים. אין תירוצים יותר.

מבט נחוש קדימה, עיניים נשואות לאופק ושאגה גדולה ומפחידה נורא, שמחרידה את כל הג'ונגל. אפילו כל הציפורים ממריאות אל על. אבל רק עוד רגע, עוד כמה ימים, שהרי יש לי כמה עניינים עם עצמי שטרם סיימתי לעשות להם פרוססינג.

קוואבאנגה.

לפני 7 שנים. 1 ביולי 2017 בשעה 7:48

התראת חפירה.

***

אני כבר ארבעה שבועות בלעדייך. עושה רושם שזו הפרידה האחרונה (כן, היו לנו מלא פרידות). ביקשת ממני, ממש ככה: "מאסטר צ'יטה, אדוני, אני מבקשת ממך שתשחרר אותי, כדי שאוכל להקים משפחה".

עניתי לך בכוונה מלאה ומתוך ים של אהבה ועם לחלוחית נקווית בעיני: "את משוחררת. עופי גוזלה, חתכי את השמיים. צבעי את השמיים בצבעים מרהיבים וקחי את כל מה שאת חפצה בו, שהרי העולם עומד לרגלייך, מגיע לך, שהרי את מרהיבה. מילה של מאסטר צ'יטה ואני מבין בזה".

אני לא מסמס, לא מתקשר, שום כלום. כשאת מסמסת (3 פעמים), אומרת שאת רוצה לשמוע קול ידידותי, אני עונה לך: לכי על זה.

בפרידות הקודמות, יצאתי לא גבר. כל פרידה הייתי נשבר מהגעגועים, מהבדידות. אני בז לעצמי על כך. עכשיו גמלה בליבי החלטה נחרצת: אני לא אשבר. אצא גבר. עם כל הכאב הרב והעצום הנלווה לכך. אני אשחרר אותך, שכה יהיה לי רע.

בבית, המגבת שלך עדיין תלוייה במקום כמו גם מברשת השיניים והמשחה שאת אוהבת. בצד שלך של המיטה, בקבוק המים והמטען לנייד וכל מיני חפצים שאת אוהבת.

עוד לא חזרתי לחיות. חיי עצרו מלכת. עמדתי בצומת. מחכה, שתעמדי על הרגליים. כדי, שלא תריחי, שיצאתי לדרך בלעדייך ותחזרי אלי. אני מאפשר לך את זה, שהרי הרווחת את זה.

בשלושת השיחות שהיו לנו, שיתפת אותי בדייטים שהיו לך, בשיגרת חייך. אני שומע בקולך, שאת בטוב. עד כמה שיכול להיות טוב בפרידה שכזו. שאת מצליחה להתרומם ולא לשקוע.

אני חושב שעכשיו הגיע הזמן להפרד ממך ולצאת לדרכי. הגיע הזמן שלך לפרוח, בלעדי. אולי כשתראי אותי יוצא לדרכי, ינעץ המסמר האחרון בארון הקבורה של היחסים הנפלאים שהיו לנו בשש וחצי השנים האחרונות.

אני רוצה להגיד לך המון תודה על התקופה, שחיינו ביחד, שבה נשזרו נשמותינו זו בזו בסימביוזה מטורפת. יין ויינג.

אני מאחל לך מכל ליבי, שתקטפי ים עצום ורב של אושר. יש לך את ברכת הדרך שלי וזה נחשב ולגמרי שווה.

במעמד עצוב זה, אני מבטיח לך, שכל החיים, אהיה כאן בשבילך, כמו שתמיד הייתי. יש לך אפילו מילת קוד שסיכמנו, שאחריה אני שואל רק לאן להגיע.

אגיע אפילו לחתונה שלך, אם תזמיני אותי ובתנאי שבנאום תגידי: "תודה לך, מאסטר צ'יטה, אדוני, שבלעדך חיי לא היו חיים".

 

היי שלום אהובתי.

אני פוסע לי לדרכי.

אוהב אותך, המון, עדיין.