הנוף בסוואנה שלי

סופש מקסים לכולם.

 לחדי ההבחנה שמביניכם, תוכלו להבחין שהכיתוב של 50 ניירות, לא מוקפד ויש כאלה הפוכים.

אז כן כן, מאז פעם, הצלחתי להשתפר ולהגיע להשגים מרשימים בעניין, להשאיר את זה ככה מבולגן. ;-)

חבר של בני הבינוני הגיע והפליא ב OCD שלו וחברה של בני אפילו טרם נכנסה לעניין.

אצלה לא יהיו כתוביות של 50 פילטרים לא מסודרים כמו חיילים.

אמרו לי שאני סלקטיבי נורא וזה לגמרי נכון.

יש לי חברה חדשה והיא מהממת.

מוי כיף.

אבולוציה.
העולם מתקדם במהירות בלתי נתפשת.
בשיחה מהיום עם בני הבינוני כתוצאה מזה שאמרתי לו שהעולם מתקדם בקצב בלתי נתפש. בני: תחשוב שלמשל לפני ארבעת אלפי שנים, כדי ללמוד מתמטיקה, היה צריך ללמוד חיבור, חיסור, כפל וחילוק וזהו. היום ללמוד את כל מה שיודעים לוקח מלא שנים. עניתי לו: לגבי התקופה שציינת, זה לגמרי נכון, אבל בעשר שנים האחרונות משהו השתנה בעולם באופן דרסטי וכאן ההצהרה שלך כבר לא נכונה יותר.
אם מישהו חפץ ללמוד את הידע שנצבר במשך השנים הרבות, הוא יאלץ לבלות את כל חייו ועדיין יגיע לקץ חייו כשלא הצליח ללמוד חלק משמעותי מהידע שנצבר.
אבל מה קרה בעולם לאור האתגר הזה? העולם התאים את עצמו. באיזה אופן? הוא הגדיל את רמות ההפשטה. באופן כה נחרץ, שהיום אנחנו יכולים לעשות דברים משמעותיים ומורכבים, מבלי להיות במגע עם ריצפת הידע העצום. נושאים מאד מורכבים הופשטו באופן כזה, שגם בלי ידע עמוק על שכבות המידע של הרצפה, אנחנו מסוגלים לעשות דברים מורכבים.
אבל נוצר אתגר חדש: כאשר אנחנו עוסקים במימוש של משהו מורכב ולא טריוויאלי, כשמשהו לא עובד, בגין זה שאנחנו לא מספיק מכירים את ריצפת הידע, אנחנו עומדים חסרי אונים מול ה"לא עובד" הזה.
לדעתי, בעשר השנים האחרונות, העולם ביצע מהפך, כדי לפתור את האתגר החדש הזה. המהפך הוא שיתוף מידע קהילתי. אפרופו, האינטרנט הומצא על ידי ברקלי, בשנות השישים כדי לשתף מידע בין אוניברסיטאות לטובת האצת קידום המדע. אבל בעשר השנים האחרונות, השיטה מונפה לרמות חדשות.
בשנים האחרונות, כשאנחנו נתקלים באתגרים משמעותיים ומשהו לא עובד, בגין העובדה שלא היה לנו זמן ואנרגיה ללמוד את ריצפת הידע, שהרי זה לא מעשי בכלל היום, אנחנו כמעט ולא מסוגלים לפתור את "הבעיה". לשם כך אנחנו זקוקים לקהילה שתשתף ידע על פתרון קשיים שנתקלים בהם אנשים אחרים.
אבל למה להם לשתף את הידע על הפתרון שמצאו בעמל כה רב?
לדעתי, בנקודה זו בדיוק נמצא מוקד השינוי שקרה לעולם. היום כדאי לשתף מידע כזה. זה תורם למי שמשתף. איך? אדם שמשתף מידע שכזה, אפילו באופן מפורט, באופן אוטומטי נחשב מומחה בעניין. חברה רצינית הנדרשת לממש אתגרים העוסקים בתחום המומחיות שאותו אדם מפגין, תשכור את שירותיו, גם במחירים שגורמים להרמת גבה. למה? זמן הגעה לשוק, אמונה בפרויקט שאותו עושים ועוד כהנה וכהנה. זה יועץ ששווה את משקלו בזהב.
***
היות וחפרתי מספיק, אסכם.
היום כדאי לשתף ידע. זה רווחי. כתוצאה מזה העולם השתנה למקום, שאנשים שאין להם מספיק ידע, לעשות מיזמים מדהימים ולמצוא פתרונות מורכבים ומתקדמים, יכולים להצליח בסיוע מהקהילה העוסקת בתחום. להנאת כל הצדדים בעניין.
אבל שכה יהיה לכולנו טוב, זה הגיע לרמות בלתי נתפשות של קהילות ידע, באופן המאפשר לעשות פרויקטים מדהימים, למרות שהידע שלנו מוגבל כל כך.
ובאופן הסתכלות דארוויניסטית, כדי להיות מותאם, עלייך להשתייך לקהילת המידע העולמי. לתרום לה ולהתרם ממנה. להנאת כל הצדדים המעורבים.
שכה יהיה לכולנו טוב.
סופש מקסים לכולנו.

אני רוצה להתוודות.

אני כמעט לא רואה סדרות בכלל.

עכשיו סיימתי לצפות בפעם הראשונה, בכל העונה הראשונה של שובר שורות.

9.5 דירוג ב IMdb לא הולך ברגל. Breaking Bad.

לשמחתי, לא הייתי זקוק למחלת סרטן ריאות חמורה, To Break Bad, כבר מזמן.

שאגה מפחידה נורא.

ארטה פרנקלין במיטבה. "אני נושאת תפילה קטנה" (I say a little prayer).

הבן הבינוני שלי, חבר שלו ואני הולכים לערב של TedX ביום רביעי בהיכל התרבות.

מגניב.

יש כמה אפשרויות להתחלה של יחסי שליטה. אחת מהן היא בלי שיחות מקדימות ארוכות וביסוס יחסי שליטה עוד לפני המפגש. הגעתי למקום שאני עושה בעיקר כאלה. רוצה להסתכל (הדדית) בלבן של העין וגם בשאר שמסביב, לפני שמתחילים.

בעבר, לרוב הייתי מתחיל אחרת. הייתי משוחח מספיק כך, שכשנפגשים יש כבר הסכמה.

בלי שיחות מקדימות, כשנפגשים, הרי הסאבית היא זו, שמניעה את היחסים. שפת גוף ונפש, לא מספיקה לי, אני ממתין לבקשה מפורשת. עד אז אני לא מפעיל שליטה. זה לא ראוי בעיני. יש בזה קושי, בכך שלא רואים איך אני בתור שולט.

מסתבר, שאחרי כשבע שנים של זוגיות, שבהם לא באמת התחלתי יחסים חדשים, נהייתי חלוד בהתחלה. זה לא עובד לי. מחשב מסלול מחדש.

וגם, "אלה המסכנה", מעולם לא היה הסגנון שלי, למרות שפעם מזמן, הייתי מלך של השכונה.

הבן שלי השתחרר אתמול מהצבא לאחר שירות משמעותי. גזר את תעודת החוגר ויצא לחיים האמיתיים.

המון מזל טוב.

שבוע שעבר, ביום רביעי בערב סיימתי לעבוד בפתאומיות במשרת המנכ"ל של חברה ברוסיה.

ביום ראשון התחלתי לחפש כיוון חדש.

ביום שני, הגיתי רעיון פגזי לסטארטאפ מבטיח. כבר יש לי שתי חברות רציניות, שמעוניינות להצטרף למיזם. המשקיע הרוסי טס לחול עד לסוף החודש, אז לא הספקנו להפגש לדון ברעיון.

עד יום שלישי מצאתי שני כיוונים מבטיחים מאד לפרוייקטים לבינתיים.

ביום רביעי בבוקר פסלתי אחד מהם והתחלתי לעבוד במקום השני.

ברביעי בבוקר, פתחתי בשיא המהירות בפרוייקט החדש והפגזתי. ואז הגברתי את הקצב (עבדתי איתם כבר בעבר).

הפרויקט האחד הזה, שבהתחלה עשה רושם כמשהו של חודשיים שלושה, צמח במהלך ככככלללל יום רביעי, לכמה פרויקטים של לפחות חצי שנה. על שולחני, נערמו כרטיסי אבלואציה לעוד פרויקט חדש, בקצב של כל שעתיים, עוד אחד.

ביום חמישי, היום, עבדתי מהבית. כתבתי מסמך אפיון לפרוייקט הראשון ואני כבר לקראת סיום. למרות שהוקצבו לכתיבת מסמך האפיון שבועיים.

היום ב- 15:30, אספתי את הקטן ונסענו עם הבינוני לטפס (ביום חמישי מטפסים בבורדרלנד עד 12 בלילה).

לאחר מכן אכלנו ביחד ארוחת ערב במסעדה, החזרתי את הקטן לגרושתי השנייה שתחייה. חזרתי הביתה, גמרתי את כל החיים שהיו לי בקנדי קראש. צוטטתי קצת עם חברה מפעם ועכשיו התיישבתי לכתוב את הפוסט הזה.

בקצב הצ'יטה. הכל תחת שליטה. וכאמור, אני חי בסרט.

סופ"ש מקסים לכוללללנו.

חמין, ילדים, שבת בצהריים, חג פורים שמח, סופשבוע רגוע עם גלגלץ.

נח קצת אחרי האוכל.

נעים.