לפני כמה חודשים, הייתה לבני הבינוני יום הולדת. בברכה כתבתי לו.
מצטט כאן את סיום הברכה:
אני כל כך בטוח בך, שתמצא בול בפוני, את מה שיעשה אותך מאושר. זה קטע בכלל, שהרי אני בגילך, הייתי כל כך לא בטוח בעצמי, מה הכיוון שבו אבחר.
גם אתה לא בטוח, אבל אני בטוח, בך, במה שתבחר. ואתה, בטח תדע את הנוסחה בדיוק ואפילו תוכל להסביר אותה, באופן מלומד, כמותי ומדוייק.
עלה והצלח בני היקר לי. בכל הבחירות הנכונות שתבחר. אה וגם, המון מזל טוב.
אוהב אותך, אבא.
לפני כמה ימים, התאספו לישיבה אצלנו בבית גם שני חברים של בני.
בני הציג להם, ממש בגדר מרשם קרב. כיצד להגיע ליעד של סיום תואר הנדסת תוכנה בטכניון. (עדכון לאחר הישיבה הזו, יש מצב שמצטרף לתוכנית עוד חבר שלהם).
תכנית עבודה, לו"ז, תקציב, יעדים, תנאי קבלה לכל שלב בתכנית, כולל חלופות. איך עושים פסיכומטרי והיכן, הולכים למכינה ומשם ממשיכים לתואר.
כל נסיונותי לשכנע אותם, שלא ילכו לטכניון עלו בתוהו. אני למדתי בטכניון הנדסת מחשבים והתקופה הזו הייתה תקופה חשוכה בחיי. הם פשוט גזלו ממני ארבע שנים מחיי, בהם חוץ מללמוד, לא היו לי חיים.
ברוח מה שכתבתי בברכה, בני הציג הסבר מלומד, כמותי ומדוייק, למה כדאי ללכת בדיוק במסלול הזה שתכנן.
עומד כאן קבל עם ועדה, חזי נפוח מגאווה.
איזה ילד צמח מהבן הבינוני שלי.
