הנוף בסוואנה שלי

כתבתי לאישתו של בן דוד שלי, שמתה, ברכה בפייסבוק: "מזל טוב. שתהיה לך שנה נפלאה."

מזל שתפסתי את עצמי מהר ומחקתי את התגובה.

פפפ

מזכיר לעצמי: להתעורר בבקשה.

אני משקיע בעבודה. תקופה מאד אינטנסיבית כזו. אני לא עובד הרבה שעות, אבל השעות שאני נמצא סוחטות אותי.

אני מוצא את עצמי, אחרי העבודה, מגיע הביתה, ריק מאנרגיות. ממש לגמרי בכלל. כל כך שכך, שלא נותר לי מקום להכיל כלום ממה שמגיע מסביב. אפילו המיניות שלי נעלמה.

אני רוצה לעשות שינוי. לתת קצת מאמץ מרוכז ולצאת מהמצוקה התפעולית, שבה אני נמצא. לקום שעה קודם.

בימים הקרובים אתקן את זה.

קוואבאנגה.

בפורים היה לנו יום כיף מהעבודה. היתה שם אחת שעובדת איתי, שטרם יצא לי לשוחח איתה.

היא הגיעה עם שלושה גברים. שהלכו אחריה בדייקנות מופתית. כשהיתה מסתובבת ב 5 מעלות ימינה, שלושת הגברים הסתובבו בדייקנות בדיוק באותה זווית, בדיוק ביחד איתה. כשעשתה צעד קטן לאחור, גם הם עשו את אותו צעד, בדיוק ביחד איתה.

זה היה פשוט מדהים. כאילו הם מחוברים בחוטים לא נראים.

איזה חינוך קפדני מניב התנהגות כזו.

למה זה טוב בכלל?

אני מדמיין את עצמי, עם סאבית אחת, שאין לי בכלל, בהתנהלות כזו.

עושה לי צמרמורת.

ולכם?

ילדת הפרחים שלי.

 תעשו לעצמכם טובה ותקשיבו לשיר הזה, כולל המילים, שלה ושל השיר, אצלה.

[22:39, 22/2/2017] ‪אני: תתקשרי אלי בבקשה. על חשבונך. ילדת פרחים בדימוס

[00:59, 23/2/2017] ילדת הפרחים: עכשיו?

[07:08, 23/2/2017] אני‬: עכשיו

[07:13, 23/2/2017] ילדת הפרחים: 😄 העכשיוים שלנו יסתנכרנו בהמשך. עכשיו אודרוב ילדים לבהס. ואז נוסעת לעבודה. שמונה וחצי כבר פגישות ברצף עד שלוש וחצי. ואז אתה בטח בעבודה?

תן סימן כשמסיים ואתקשר?

על חשבוני.

יקר לי.

אתה:)

[07:14, 23/2/2017] אני: חחח בוקר טוב נשמה

[07:20, 23/2/2017] ילדת הפרחים: בוקר טוב. נשימה:)

[07:21, 23/2/2017] אני‬: יום מקסים

[07:22, 23/2/2017] אני‬: אוצי רוצי לך ילדת פרחים בדימוס

[07:24, 23/2/2017] ילדת הפרחים: האמת? כתבתי ילדת הפרחים שלו בדימוס. אבל לא נתן כי ארוך מדי אז קיצרתי. כי תכלס אין שום דימוס על הילדת פרחים. רק קצת אבק דרכים:)                        

[07:25, 23/2/2017] אני‬: מצחיקה את                        

[08:07, 23/2/2017] ילדת הפרחים: תראה מי מלפני בזה הרגע:)

קודם כל חיוך גדול מאד.

ילדת הפרחים שלי הפכה להיות ילדת הפרחים בדימוס ומככבת, כאן בכלוב.

עיינו ערך, הפוסט הקודם שלי.

***

אישה, שרוצה גבר גבר, צריכה קודם כל להיות אישה אישה.

ואת יודעת?

***

קוואבאנגה

טוב נו, אז אין לי חברה, אבל היא עדיין מהממת.

ברצוני להדגיש שאני מנוע לפרט כאן ממש, אז כנראה תקבלו תמונה לא מדוייקת של מה שהתרחש.

***

החברה שלי מהפוסט הקודם התארחה אצלי בסופש. לפני שזה קרה התקשרתי לילדת הפרחים שאז עוד היתה שלי והסברתי לה שזה חשוב ודחוף ושאני מביא אלי את החברה שלי. שלא אהיה זמין בסופש.

במוצ"ש ילדת הפרחים כתבה לי הודעת פרידה מכבדת בוואטסאפ. כשניסיתי לחזור אליה, לא הגיבה.

עד כדי כך שאפילו לא עונה. פפפפ.

ואז כתבה לי הודעה נמוכה באוקי קופיד: "והנה עוד חור".

פפפפ

לא מפעילות אותי אמירות כאלה.

כנראה שבאמת לא נועדנו.

היי שלום ילדת פרחים שהיית שלי, טיפה.

התראת חפירה עמוקה במיוחד

***

האמת, שאני רוצה להצהיר בזאת, שאני לא חסיד אומות העולם ואפילו לא מתקרב לזה בכלל בכלל.

יש ברצון הזה להתמסרות של סאבית, בכמיהה לשייכות, במשחק החיזור הזה, בתחילת היחסים עם מישהו, שנחווה בהתחלה כשולט שווה. משהו שכל כך נוגע במקומות כל כך עמוקים, שגורם לסאבית בתחילת קשר לייחל כל כך, שהרי נראה לה שמצאה את, שאחריו תרה נפשה. משהו שהוא כל כך עמוק, כל כך נובע מצורך עמוק. משהו שגורם לאותה אחת, לעשות מגניפיקציה לכל מיני ניואנסים בהכרות. הוא רואה אותי. הוא מרגיש באיזה מקום אני נמצאת ומכיל אותי. הוא נותן לי את תשומת הלב לה אני כה כמהה.

ואז מגיע המפגש. ואפילו אם יש שם סימנים על הקיר, שהרושם הראשוני, היה מוטעה, היא רוצה להאמין שלא טעתה. שהוא באמת מי שחלמה עליו. יש שם התכווננות כל כך רבה, שכל כך לא רוצים לנפץ אותה. שהרי כל השאר היו כל כך משמימים. הוא הוא, היה מיוחד כל כך, שולט מכיל כזה, בדיוק כמו שחלמתי שיהיה לי.

ואז, כשהמציאות מתגלה עם פער כל כך גדול מהמציאות, את מוצאת עצמך מתפללת. מה זה אומר? מתנדנדת קדימה ואחורה. אולי אפילו לא קופאת, אבל לא מסוגלת לקום וללכת. לא מגיבה למה שקורה, לא עונה לשאלות. אני כל כך מבין את המקום הזה, כל כך אמפטי אליו. אני, כשרואה מולי סאבית מתפללת, אני עוצר בחריקת בלמים. זו מילת ביטחון בעיני. כל כך שכך, שזה הרבה יותר ממילת ביטחון. זה מקום שבו התקשורת בינינו התנתקה כל כך, שממש לגמרי בכלל. אני רוצה לשתף אתכם, שיצא לי לחוות מקרים כאלה. כן כן, היו מקרים שפיספסתי. אבל את המתפללת, לא החמצתי, ראיתי ועצרתי.

ואני רוצה לשתף אתכם, שעכשיו, אני אחרי שיחה עם מישהי שיקרה לליבי, שנכנסה למצב ההתפללות ומלך העולם הנארקיסיסט שמולה לא טרח להבחין בכך.

אני קורא לכם, לנו, אלה שעוסקים בשליטה והתמסרות. מתפללת זה אדום על כל השמים. מילת ביטחון בשיא תפארתה. באמא שלכם, זה דיני נפשות העניין הזה. כל כך הרבה התכווננות דרושה מצד סאבית שמגיעה להתמסר, כל כך הרבה ערגה, כל כך הרבה לשים את כל כולה על קרן הצבי, עליכם, שאני מפציר בכם, תנסו להבין שזה לא עניין שאפשר או מותר, או מוסרי, לא לזהות מתפללת, כשהחטאתם.

אדום על כל השמים.

שכה יהיה להן טוב.

אני הולך להתפנות, להכיל את הרסיסים המדממים, שניתזים מחברה שלי, שהתפללה לאל הלא נכון.

התראת חפירה.

***

מצאתי לי את ילדת פרחים שלי. הכרתי אותה באתר הכרויות וונילי והיא לא שמעה על בדסם. למרות שלדעתי היא יותר בדסמית ממני בהרבה. סיפרתי לה קצת והיא מלאה התנגדויות למרות שעמוק בפנים משתוקקת לזה.

נפגשנו רק פעמיים, אבל למרות שאנחנו בונים את היחסים שלנו לאט, כמו שמכינים קפה שחור, הקשר מתפתח במהירות הצ'יטה.

***

ביום שישי נפגשנו פעם ראשונה באיזור שלה בקריות. או אז נתקעתי עם האוטו והיתה לי גם דרמה עם בני הקטן, שעירערה אותי. הערב היה בסימן דברים מטרידים ולא באמת התפנינו להיות אחד עם השניה.

כשהגיעה אלי הביתה, במוצ"ש האחרון, עם הגיטרה ביד, היא היתה לי הכי מוזרה מכל אלה שפגשתי בכל חיי.

היא נכנסה הביתה. אמרה שהיא שומעת את החשמל בבית הולם בה, גלגלץ ברדיו, אור, מאווררים של מחשבים. מה זה הריח הזה? (יש לי כזה משהו שכל כמה זמן מפיץ ריח). אמרה שזה יותר מדי רעש עבורה, התכנסה בתוך עצמה והלכה לישון מכוסה בשמיכה בסלון. כיביתי את האורות והדלקתי נרות.

אני שמארח בדואי לתפארת, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. מה כלומר היא באה אלי והולכת לישון. לשבת לידה? ללכת למחשב?

ישבתי ליד המחשב ולאחר כרבע שעה היא התאוששה מהרעש של החשמל והדברים האחרים 😉 והתעוררה. גם המפגש הזה היה די מוזר ולא מאופיין בקירבה ומגע כמו שאני רגיל.

ביום שני, נסעתי לבקר אותה בנסיעת המבחן של מכוניתי החדשה. אמרתי לה שזה ביקור קצר, כי יש לי יום אינטנסיבי למחרת בעבודה ואני רוצה להיות במיטבי. לא היה לי פשוט במפגש הזה. הייתי מרוחק וגם היא.

למחרת בבוקר, לאחר שעיכלתי את המפגש, שיתפתי אותה בתחושות שלי. למרבה הפלא, עקב השיחה, ביום שלישי בערב, שודרגו היחסים שלנו קפיצת מדרגה בשני סדרי גודל (פי 100).

ביום רביעי בבוקר, היום, קיבלתי הודעה ארוכה בוואטסאפ, שגרמה לליבי לצאת לריקוד טנגו סוער. לאחר קריאת ההודעה, שיניתי את השם שלה בספר הטלפונים שלי ל: {השם שלה} ילדת הפרחים. השיחה בינינו הפכה דביקה מדי תוך דקות ספורות. עסקה בלמה בעצם לא "ילדת הפרחים שלי".

כתבתי לה: אני מרגיש שאוטוטו אשנה את זה לילדת הפרחים שלי. לדעתי נכון לפזר את פירורי הלחם, אחד אחרי השני במרווחי זמן ולא לשפוך את כולם ביחד. שהרי אז אפילו עמי ותמי לא ימצאו את דרכם בשביל המוביל לאושר.

כתבתי גם שנעים לי בלב. אני יוצא לעבודה. יום מקסים ילדת פרחים שלי. הגבר שלך יוצא לצוד, כדי שנוכל להניח אוכל מזין לנו ולילדנו על שולחן האוכל הערב.

ביום חמישי, מחר, יש לה סדנה באיזור שלי ולאחר מכן, היא מגיעה לישון אצלי, עם חברה כוסית שלה.

***

כשאני מתבונן בהתחלה הזו, היא לא בדיוק, קליק קלאסי.

אבל בואו אשתף אתכם במשהו, זה קליק כל כך, שחבל על הזמן. לא יודע להסביר את זה. זה פשוט קליק שהתלבש וזהו. ככה אני מרגיש.

ילדת הפרחים שלי. נשארה איפשהו בשנות השישים, עם הגיטרה והרעשים של החשמל.

אבל אני רוצה לבשר לכם: כמה מוזר, ככה פשוט, ככה לא מבין איך זה ככה, אבל זה לא מפריע לי במיל לומר בקול רם את מה שמרגיש לי בבטן: יש לי חברה והיא מהממת.

נ.ב. תכף הסאבית שלי תפתח כרטיס בכלוב. כבר בחרתי לה ניק: ילדת הפרחים. אבל הוא תפוס בכינוי בלי פרופיל מ- 2006. תכף אמצא לעניין הזה פתרון יצירתי. אעדכן בהמשך.

ביום שישי האחרון היה לי דייט בצפון. באמצע הדייט, נתקעתי עם האוטו. קראתי לגרר, שלקח את האוטו למוסך. לקחתי מונית ונסעתי הביתה. במוצ"ש הבחורה מהדייט הגיעה אלי, כולל לינה.

ביום ראשון, האוטו טופל במוסך ואחר הצהריים, הודיעו לי שהוא תקין. נסעתי לקחת אותו ומשם נסעתי למבחן הסימסטר של הכיתה שלי באוניברסיטה. באמצע הדרך נתקעתי שוב. הצלחתי להגיע חזרה למוסך והשארתי את האוטו שם. לצערי נתתי רק תמיכה טלפונית לכיתה שלי.

ביום שני בבוקר התבשרתי, שהאוטו שלי הגיע לשירת הברבור שלו והגיע הזמן להפרד ממנו בחתיכות קטנות שיפרקו ממנו לטובת בריאים ממנו.

הגעתי במונית לעבודה לישיבה, שלאחריה אכלנו צהריים ומייד לאחר מכן ניגשתי לטפל בעניין האוטו. בערך ב- 6 כבר הייתי בעליה הגאה של המכונית החדשה שלי. פורד מונדאו, 2012, כסופה, עם מנוע 2000 טורבו החדיש והמפורסם של פורד, בעל 202 כוחות סוס.

גם המכונית הקודמת שלי שאותה כל כך אהבתי, היא פורד מונדאו, אבל מדגם הרבה יותר ישן. אודה ואבוש, שהמכונית החדשה פשוט מעוררת פליאה וגורמת למכונית הקודמת שלי להחוויר לעומתה. נסעתי לבני הקטן להשוויץ במכונית החדשה ועשינו סיבוב ביחד בו נשמעו קריאות התפעלות של שנינו. לאחר מכן נסעתי הביתה ולצערי הנסיעה הסתיימה מהר מדי ונאלצתי לעלות הביתה.

שוחחתי עם הבחורה החדשה שהכרתי והחלטנו, שאני קופץ לבקר אותה עם מכוניתי החדשה. שייטתי בכביש 6 תוך כדי נהמה שקטה של המנוע החדיש ונסיעה חלקה. פשוט טיל בליסטי המכונית הזו.

Nice Ride is completely under statement.

***

למרות שזה לא נשמע ככה, בגין ההתלהבות שלי ממכוניתי החדשה (הגברים האלה והיחס המיוחד, שיש להם למכוניות שלהם ~;).

הבחורה החדשה, ילדת הפרחים המקסימה שלי, סאבית לתפארת, מקסימה אותי ועושה בי פלאים.

אנחנו בונים את היחסים, כמו קפה שחור, לאט לאט וביסודיות.

מרגיש לי נכון, להקדיש לה פוסט נפרד, בו אשתף כמה כיף לי איתה.

יש לי חברה חדשה והיא מהממת.

***

האמת ששקלתי לצרף את השיר "יש לי חברה והיא מהממת", יותר נכון, שאשמור את זה לפוסט שמוקדש רק לה. בינתיים אצרף תמונות של המכונית החדשה והמקסימה שלי. ;-)

ברקע ניתן לצפות במכונית הקודמת שלי (המונדיאו הירוקה), נושקת לחדשה, כדי להעביר את כל חפצי לחדשה. כמה חפצים אני אוגר במכונית, זה לא יאומן. זה גובל במעבר דירה.

שאתחדש.