קודם כל אני רוצה לשתף את כולכם שאני דיביל, חסר אחריות וגם טמבל ברמות נתפשות.
לא התאמנתי בכלל למירוץ הזה.
קודם כל, אני רוצה לשתף אתכם במספר עובדות לגבי המירוץ הזה. בלי קשר אלי. (איך משהו יכול להיות לא קשור אלי?).
סובב כנרת ההקפה המלאה, נועד לאנשים שעושים ספורט באופן רציני ויומיומי, לאורך זמן.
המירוץ הזה קשוח והוא לא נועד לתיירי ספורט.
כשאני חושב על זה איך הייתי כזה דיביל ויומרני שאוכל לעשות את המרוץ הזה בלי להתכונן ברצינות, אפילו פעם אחת. בא לי לעשות לעצמי סשן עונש על הטימטום שלי.
פעם הייתי ספורטאי, כך שאני לגמרי יודע להרגיש את הגוף שלי, אפילו כשאני רחוק מלהגדיר אותי כרגע כספורטאי. אני לא מגיע לפציעות ספורט, אבל לעומת זאת, אני מסיים מה שהתחלתי.
אחרי בערך 25 ק"מ, כבר הייתי על האדים של הדלק ולא רק אני, גם הרבה טובים שרכבו לצידי. עכשיו מה? נשארו 40 ק"מ. כאילו מה בדיוק עומד לקרות?
תקשיבו לי, הגעתי למצב שאני רוכב שלושה ק"מ ונח כמה דקות. נתפסו לי כמה שרירים בעליות הנוראיות של המקצה הזה. שיחררתי אותם, התאוששתי והמשכתי.
אבל כל פעם שלושה קילומטר כשנותרו עוד ארבעים, זה לא סימפטי במיוחד.
המשכתי כל כך לאט שזה בגדר ביזיון בכלל.
לדוגמא, כשהגעתי קילומטר אחד מקו הסיום, עשיתי עוד הפסקה כדי להצליח לסיים.
עם האדים של הדלק, ממיכל שהתרוקן עוד לפני מחצית המירוץ, סיימתי את המירוץ בהצלחה. המארגנים כבר התארגנו ללכת.
אבל אני, סיימתי את המירוץ. זה עלה לי בדם. סבלתי יותר מחצי מירוץ. אבל אני לא אדם שנוהג לוותר בקלות על המטרות שהצבתי לעצמי.
לקח לי נטו רכיבה של 4:30 שעות, אבל אני לא מאלה שמוותרים ולא מאלה שעושים לעצמם פציעות ספורט.
אני פשוט דיביל.
תשמעו לי, שלא תעזו לעשות חצי הקפה, או אפילו מי ישמע הקפה שלמה, בלי להתאמן לזה הרבה חודשים.
קשוח המירוץ הזה, שכה היה לי רע.
על ארבע, על האדים של הדלק שנגמר מזמן, סיימתי.
בהצלחה? מפיתום. על הפנים, על ארבע.
תשמעו למאסטר צ'יטה ותיזהרו מהאתגר הזה.
