הנוף בסוואנה שלי

החוכמה היא להפיק את המיטב ממה שנקרה בדרכך

אני מחפש לי בת זוג. החלטתי שאקדיש לזה את מלוא תשומת ליבי.

הופה הופה

תשמעו זו חוויה מזקקת לשבת אל מול הים ולהתפנות למחשבות.
חזרתי מזוקק, כמו לאחר ניקוי חול של שלדת מכונית ישנה.
מאחל לי בהצלחה עם התובנות שעוד ישקעו בימים הקרובים.

תעשו לעצמכם טובה ותצפו בסרט של הזריחה שצילמה צלמת ידועה שהכרנו בחוף, מזמן.

https://www.facebook.com/100006521231307/videos/405117957681707/
 

בסשן את מגיעה עם רשימת גבולות מסודרת.
משם את בידיים שלי.
אעשה מה שבא לי, חוץ ממה שכתוב בגבולות שלך, לא אעשה גם את הגבולות הרכים שלך.

מה יהיה בסשן?

זה לא עניינך בכלל ולא נושא לשיחה. אסור לך לדבר בסשן, אלא אם כן אני פונה אלייך.

אני מאד יצירתי, אז צריך להיות זהירים ולהקפיד ברצינות להרכיב רשימת גבולות.

בסשן נביא אותך לסף החרדה ממה שקורה ולנצח אותה.

התפקיד שלי (לפעמים) הוא לא לעבור את הסף שלך.

לפעמים, אני רוצה לשמוע ממך מילת ביטחון. כדי לדעת שאני לא לבד שמה, בלשמור עלייך.

סשן זו מתנה שאת מקבלת ממני.

אחרי שהרווחת אותה.

אין לך מושג בכלל מה אעשה לך.

בואי נזכור, שזה כיף ממש בכלל והמון.

***

אגב, כנראה יש לי חברה חדשה והיא מהממת.

פסיכאטר ניו יורקי כתב ספר על התורה של הדאלאי למה - אומנות האושר.

הסופר שכותב על האמונה הרומנטית של הדאלאי למה, כשהוא קפיטליסט לוגי. איך שני העולמות שונים כל כך. איך יכול להווצר חיבור בכלל?

בספר הפשוט והלוגי, אתם יכולים למצוא, הסברים לוגיים ופשוטים להבנה על מספר קטן של טכניקות פשוטות, שיעשו אותך מאושר.

אימון ומשמעת, כתוב בספר כשיטה ליישם את המספר המועט של הטכניקות.

בראש סדר העדיפויות, אמפטיה לאנשים אחרים נמנה כגורם העיקרי לאושר.

***

בבניין שאני גר בו, יש משפחה אחת, שבה האישה חולה בסרטן במצב לא פשוט בכלל. הבעל סועד את מיטתה בבית החולים רוב הזמן.

הוא ביקש ממני להקפיץ את הילדים הקטנים שלו לבקר את האמא בבית חולים מאיר.

יש לי כמה חברים בכפר סבא, שעל הדרך אני יכול לבקר אותם. עזרה פשוטה מאד. שעוזרת כל כך הרבה לשכן שלי, ואני בכלל נהנה מהביקורים.

אמפטיה, הגורם העיקרי כדי להיות מאושר.

תשמעו לדאלאי למה.

יום הולדת זה בעיני רגע של חשבון נפש. סיכום השנה החולפת ותוכניות לשנה הבאה.

לגבי השנה שחלפה לה, אומר בפה מלא, חרא של שנה.

גם פרידה לפני כחודשיים וחצי, מיחסים של חמש שנים וגם פיטרו אותי מהעבודה עקב צימצומים. חרבאנה מכובדת.

בכל המקרים המתועדים בחיי, בכל פעם שחוויתי פרידה מיחסים משמעותיים, תמיד התלוותה לכך, מחווה של, לקחת את היד ולהעיף הכל מהשולחן ולפתוח חיים חדשים.

בכל אחד מהמקרים האלה בחיי, זה הביא לחיי תקופה של פריחה מדהימה.

***

בינתיים כבר מצאתי עבודה חדשה ומאתגרת.

בת זוג עדיין לא, אבל אני רואה את זה מגיע אלי.

תשמעו למאסטר צ'יטה, מגיעה אלי תקופה מדהימה.

מאחל לעצמי המון מזל טוב עבורי.

כן יהי רצון, שכה יהיה לי מזל טוב. אני מזמין את זה וזה תכף מגיע.

איך נשמע לכם סרט מ-1988, סיפור על שלוש מלצריות?

אז זהו, שכנראה טעיתם.

הסרט "מיסטיק פיצה" גרם לי עונג רב.

ג'וליה רוברטס הצעירה ועוד שתי מלצריות: לילי טיילור ו-אנבת' גיש.

שלושתן, פשוט אלופות ומקסימות. דמויות סטראוטיפיות הזויות, כל אחת בדרכה. שונות לחלוטין אחת מהשנייה.

סרט פצצה.

כבר לא עושים סרטים כאלה יותר.

אהבה, זה כל הסיפור

באמת הסתכלתי על העננים גם מלמטה וגם מלמעלה

אהבתי ממש המון, לא מעט פעמים. השכלתי לקבל ולתת המון

לצערי כבר שוב, מחפש אהבה חדשה

Rows and flows of angel hair
And ice cream castles in the air
And feather canyons everywhere
Looked at clouds that way

But now they only block the sun
They rain and they snow on everyone
So many things I would have done
But clouds got in my way

I've looked at clouds from both sides now
From up and down and still somehow
It's cloud illusions I recall
I really don't know clouds at all

Moons and Junes and Ferris wheels
The dizzy dancing way that you feel
As every fairy tale comes real
I've looked at love that way

But now it's just another show
And you leave 'em laughing when you go
And if you care, don't let them know
Don't give yourself away

I've looked at love from both sides now
From give and take and still somehow
It's love's illusions that I recall
I really don't know love

Really don't know love at all

Tears and fears and feeling proud
To say, "I love you" right out loud
Dreams and schemes and circus crowds
I've looked at life that way

Oh, but now old friends they're acting strange
And they shake their heads and they tell me that I've changed
Well something's lost, but something's gained
In living every day

I've looked at life from both sides now
From win and lose and still somehow

It's life's illusions I recall
I really don't know life at all

It's life's illusions that I recall
I really don't know life
I really don't know life at all
 

סיפור על הכובע הסגול: מריה, שהייתה אישה לא מבוגרת ולא צעירה, לא שמנה ולא רזה, לא יפה ולא מכוערת, לא חכמה ולא טיפשה, אישה פשוטה שגרה עם אמא שלה.
בשום מקום לא התייחסו אליה באופן מיוחד, ברוב הפעמים אפילו לא אמרו לה שלום. כשנכנסה לעבודה בבוקר, מעולם לא התחילו איתה, או התעניינו בשלומה ולא היו לה הישגים מרשימים או הצלחות מיוחדות בחיים.
בוקר אחד בדרכה לעבודה ברגל, אחרי ששוב שום מונית לא עצרה לה, היא נעצרה לפני חנות כובעים ומשהו משך אותה להיכנס פנימה. על המדף ממול היא הבחינה בכובע סגול יפהפה, אחרי שהביטה ימינה ושמאלה וראתה ששום איש לא מבחין בה, היא הורידה את הכובע מהמדף ומדדה אותו.
באותו הרגע שמעה קריאה של ילדה קטנה שהייתה עם אימא בחנות "תראו איזה אישה יפה". הדבר הסב את תשומת לב שאר הקונים שהנהנו לאות הסכמה.
המוכרת שהתפלאה איך לא שמה לב כמה הכובע הזה מיוחד, אמרה בהתרגשות שהיא מזמן לא ראתה לקוחה שהכובע כאילו נוצר עבורה ממש.
מריה שהסמיקה לנוכח המחמאות הביטה בראי ואכן אהבה את מה שראתה שם. היא נגשה לדלפק במהירות שלמה ויצאה לרחוב כשחיוך גדול משוך על פניה.
בדרך למשרד כשחלפה על פני הקפה הפינתי, שרק לה גבר שישב שם, כשהרימה את ידה עצרו שלוש מוניות ורבו עליה. האנשים ברחוב הביטו בה בהערצה. בכניסה לבניין פתח לה השוער את הדלת ואף ליווה אותה למעלית. הבוס שברך אותה לשלום, הזמין אותה לארוחת צהריים ואף התחיל איתה.
לפנות ערב כשחזרה הביתה, פתחה אמא שלה את הדלת ושאלה בפליאה: "מריה מה קרה היום? את נראית כל כך יפה, יש בך משהו קורן שמזכיר לי אותך כילדה".
כן אמרה מריה זה הכול בגלל ה.... היא הושיטה את ידה כדי להוריד את הכובע, אבל גלתה שהוא לא שם. איפה שכחתי אותו? חשבה לעצמה אולי במשרד?...לא. אולי במונית?....לא. אולי בבית הקפה?...לא. ואז נזכרה - היא שילמה על הכובע, אבל מרוב התרגשות השאירה אותו על הדלפק בחנות ויצאה.
*
מקור, לא ידוע. ציטטתי מהאתר של שירי ליבשטין. למרות ששמעתי את הסיפור מהאקסית שלי.
*
אני מאחל לכולכם, כובע סגול כזה.
תיצרו לכם עולם מקסים. זה הכי שווה.

*

אז מה מוסר ההשכל שלכם מהסיפור?

 ***

אני טוען, זה מכבר, שכל העולם הזה מג'ונרט (מהמונח To Generate). אנחנו יכולים לג'נרט לנו את העולם שנרצה. זו מיומנות שמחייבת השקעה בנושא.
עד לא מזמן, היו לי שבע שנים רעות. פשוט אסונות נחתו עלי מכל הכיוונים, כל הזמן. לפני כשבע שנים, החלטתי שאני מג'נרט לי עולם של המון שנים מאושרות והצלחתי. יש לי אפילו מלא עדים.
יש לי אפילו הסברים מלומדים בנושא. אך זה לא המקום ולא הזמן.
אסתפק בלינק לסרטון מצוייר קצר (5 דקות) ומקסים ומדעי. יש בו אפילו כתוביות בעברית. הוא עוסק בנושא ממכניקת הקוונטים. הנושא הוא: "ניסוי שני הסדקים" שעוסק באספקט מסויים של תופעת ההתאבכות.
הסרטון לא ממש טכני ולא מחייב ידע מוקדם כלשהו. לדעתי, הסרטון הזה הוא הוכחה פיסיקלית מדעית, חלק מההוכחה, שהעולם הזה מג'ונרט בעצם.

טוב אז ככה
אימונים לתריאטלון, אחרי תקופה לא קצרה כבטטה
אימון 1: 200מ שחייה
אימון 2: 500מ שחייה עם הפסקות מנוחה קלות
אימון 3: היום: 500מ שחייה בלי הפסקות, 5קמ אופניים בקצב טיפה מעל 5 דקות לקמ, 0.5קמ ריצה

קוואבאנגה