|
|
|
הבת של החברה שלי (בת 7) ביקשה להקדים את ארוחת הערב אצל ההורים ליום שישי כדי לפנות את כל השבת ליום של כן.
שאלנו מה זה אומר. ענתה: אני רוצה שעל כל מה שאבקש תגידו כן.
אמא: אז מה את רוצה ביום הזה?
אני רוצה שתכיני לי ארוחת בוקר מושקעת.
או קי. ומה אחרי זה?
שנלך לג'ימבורי ואחרי זה נאכל משהו שם.
ואחרי זה אני רוצה שנראה בבית ביחד סרט שאני בוחרת.
ואחרי זה אני רוצה שנישן ביחד במיטה.
הקשבתי לשיחה בשקט ואז אמרתי לה: זו נשמעת לי תוכנית מצויינת.
חבר שלי Ahikar פירסם מכתב של ילדה בת 12 שנוצלה לפני לא מעט שנים.
תנסו לדמיין מה הייתם מרגיש ועושים אם זה היה קורה לבת שלכם.
להלן הציטוט שלקוח מהתגובות מאחד הפוסטים הקודמים שלי:
***
התלבטתי האם לפרסם בכלל, הסיבה שאני כן מפרסם זה מפני: (1) צ׳יטה ישמור על דיסקרטיות (2) העדות ניתנה בכדי שתתפרסם בעילום שם. (3) העדות ניתנה לפני כעשר שנים והארועים קרו הרבה שנים לפני כן.
והרי העדות:
הוא בן 42 והוא אוהב אותי, הוא מבין אותי ומכיר אותי יותר מכל אחד אחר בעולם, אנחנו מאוד דומים ואולי יום יבוא ותהיה לי 10 אחוז מהאינטליגנציה שלו, הוא כל כך חכם, והוא רואה את הנשמה שלי, אני לא מוזרה בשבילו, הוא קורא לי נסיכה וגורם לי להרגיש כל כך מיוחדת וראויה, הוא יודע את כל הסודות שלי, לפעמים בא לי לצעוק מרוב אושר, אני לא מאמינה שהוא בכלל מתייחס אליי, הוא אומר לי שהוא אוהב אותי ושאף אחד אחר לא יקבל אותנו ואת אהבת הנפש שלו כי החברה שאנחנו חיים בה היא חברה מפגרת, אנחנו שנינו הרבה יותר מתקדמים בחשיבה שלנו, אנחנו יודעים שלאהבה אין גיל, ושהנשמות שלנו נועדו להיפגש.
הייתי רק בת 12, עם גוף של בת 10 כשהוא ראה אותי בפעם הראשונה. הוא אוהב את זה שלא התפתחתי עדיין, הוא אומר שגיל 15 עד 16 הוא הגיל האידיאלי לנשים, נשים מבוגרות בנות 17 מאבדות את ההילה שלהן, אבל אני לא צריכה לדאוג, יש לי עוד הרבה זמן, אני מקווה למות בגיל 16 כדי להישאר מושלמת בשבילו לתמיד.
ואני בת 15 ואחרי שנים של שיחות נפש והסתרה של החברות האפלטונית שלנו מכל העולם (הרי החברה הישראלית לא מוכנה עדיין להבין שיש כזה דבר אהבת אמת בין בת 15 ובן 42), הוא מחליט לשכור דירה כמה רחובות ממני, הוא רוצה להיות קרוב אליי, ואני בשמיים, הבן אדם הכי חכם בעולם שמכיר אותי יותר מכל אחד אחר- הוא רוצה לגור לידיי. אני כל כך ברת מזל שהיכרתי את אהבת נפשי בגיל 12, אף אחד בעולם הזה לא יבין אותי כמוהו.
וביום שהוא עבר לדירה הוא אסף אותי אליו, הוא רוצה להפגש לכמה שעות, זה היום המאושר בחיי, מעניין על איזה דברי מעניינים נדבר, מעניין איך הבית שלו ניראה, הלוואי ויכולתי לכתוב בזמן שהוא מדבר כדי שאני לא אשכח את כל הדברים המעניינים שהוא יספר לי על החיים שלו. אנחנו יושבים על הספה ואני אומרת לו שאני כל כך מאושרת, שהלב שלי עומד להתפוצץ, אני רוצה שהוא יספר לי על איך הוא היה כשהוא היה בן גילי.
אבל כל מה שהוא אומר לי זה להתפשט ולחכות לו ערומה על המיטה בחדר שינה.
אני כל כך מבולבלת, למה הוא רוצה אותי ערומה? הוא אמר לי פעם שהוא יודע לעשות מסז'ים אבל מה פתאום מסז' עכשיו?
ואז הוא ניכנס ערום, ואני שכובה על המיטה, אני קפואה בגוף אבל הדמעות זורמות, תברחי אני אומרת לעצמי, רק אני מכיר אותך באמת בכל העולם הזה, הוא אומר לי.
זה השעור הראשון שלמדתי בגיל 15: החיים זה לא כמו בסרטים- לפני הרגעים הכי מפחידים אין מוזיקה מלחיצה ברקע שמכינה אותך למה שעומד לקרות, הרגעים הכי מפחידים קורים בשקט רק עם דמעות״
קערית עם שמונה כפות שמן זית, שני שומים קלופים מעוכים במועך שום. ממיסים בתוכה שש כפות סילאן.
.מכינים תבנית מצופה בנייר כסף ועליו נייר אפייה.
מפזרים שישה כרעיים מחולקים למשולש ולפולקה, בלי העור.
מפזרים ביניהם שישה תפוחי אדמה חתוכים לחתיכות קטנות וארבע עגבניות וארבע בצלים חתוכים לרבעים.
מטפטפים רוטב סוייה על הכל. לאחר מכן כשתי כפיות שום גבישי.
על הכל מטפטפים שמן זית עם בקבוקון.
מצפים בנייר כסף.
מחממים תנור עם טורבו ל 180 מעלות. כשהגיע לטמפרטורה מכניסים לתנור.
מצפים בנייר כסף לשעה. ועוד רבע שעה בלי נייר הכסף.
בתאבון
ממוחזר מלפני 15 שנה. לפוסט המקורי: אחרוני המוהיקנים.
פעם היה שבט של מוהיקנים. היה להם כבוד, היתה להם מסורת. היו להם טקסים, היו להם נוצות. הם היו לוחמים דגולים, היו להם נשים מדהימות, היו להם הרבה שטחים, ערבות לא צחיחות, מלאות כל טוב, פשוט מקום שכיף לצוד בו. היה להם כבוד לחיות שצדו. גם לחיות הניצודות, היה כבוד אליהם. היה גם כבוד בין הציידים, וגם בין החיות הניצודות לבין עצמן.
אט אט הגיעה הציויליזציה, עם לוחמים שאוחזים בידם רובים חדשים שזה עתה נקנו בחנות הנשק השכונתית. רובים בלי מסורת, בלי היסטוריה. גם מקלעים היו להם, מותקנים על חצובה על הרכבים. זה הרי כל כך הרבה יותר פשוט לצוד עם מקלע. הם הגיעו עם רכבי שטח נוצצים, עם ניקלים והכל. ממיטב תצוגות רכבי השטח בחנויות היוקרתיות. לא עניין את הציידים החדשים המסורת, הכבוד, ורגשי ההערצה לחיות בטבע, אלה שצדו, ואלו שלא. החיות, שחשו בחוסר הכבוד אליהם, למרות היותן ניצודות, נמלטו מהמקום, ובחרו להן מקומות לשכון בהם, רחוקות מנתיבי הרכבים החדישים. אלו שנותרו באיזורים הזמינים, נשחטו כלאחר יד, וללא כבוד.
במקומות המרוחקים, הרחק מדרכי העפר, שבהם נראים רכבים חדישים, עדיין רוכבים להם המוהיקנים. יושבים זקופים על סוסיהם האצילים, אוחזים ברובה עתיר מסורת, וצדים עם כבוד. לא נותרו הרבה מוהיקנים, הם התמעטו. לא רואים אותם כל כך, בטח שלא אותם אלה, שנוסעים בדרכים הראשיות. אך הם ישנם עדיין, ושמה יש כבוד, והרבה ממנו. גם לציידים, וגם לניצודים.
אחרוני המוהיקנים.
אצלי יש להם כבוד.
דיסקליימר: אני לא מכיר אף אחד מהדמויות.
זה לא חדש לי.
השילוב של כת ובדסם הוא מסוכן ביותר. אומר שגם "רק" בדסם הוא מסוכן.
יש את התופעה של כאלה שקופאות. אבל גם מבלי זה, גם כאלה שלא, לא יכולות באמת להתלונן במשטרה.
הנזקים שנשארים ממקרים כאלה הם עמוקים ביותר.
זה לבטח לא "בטוח שפוי ובהסכמה".
תשמעו, זה פשוט עצוב.
העולם מלא באנשים
מחפשים ומבקשים
תבקשי גם בשבילך את
כל מה שלב צריך כדי לפעום
והגוף בשביל לחלום
לאן שלא תלכי
רק אל תשכחי
יבוא היום תביני הכול
תהיי בשבילך ותתחילי לגדול
כי יש המון אהבה בעולם
רמי קליינשטיין, גאון מוזיקלי בהופעה בסדרת הפסנתר בערוץ 1. שווה לגמרי.
תשמעו,
נגיד אתה אציל אנגלי עשיר. ממש עשיר. ואתה עובר לאחוזה שלך לאחר שאביך נפטר.
אז כדאי לשכור משרתים אז מתחילים לראיין מועמדים ומקימים צוות.
אבל רגע שנייה, נגיד תפקיד של שומר היער נשמע הגיוני?
אז זהו, שבסיפור הזה זה כן. נשכר כבר שומר היער.
מסתבר, שהיה קצין בצבא אבל הוא מזמן אהב את השקט ביער.
עכשיו, רגע שנייה, כששניהם השתחררו המלחמה, כולם מצאו את מקומם בחזרה.
אבל, בעלה של ליידי צ'טרלי, חזר עם פציעה שהותירה אותו לא יכול לקיים יחסי מין.
לא נגמר כל הסיפור, כי, בעלה אמר לה ללכת לחפש מישהו שיהיה דיסקרטי כדי שיהיה יורש לבית האצילי שלהם.
אז מי אם לא שומר היער שהיה קצין בצבא?
נשמע לגמרי הגיוני
***
מאהבה של ליידי צ'טרלי, הפואטיקה במיטבה
פוסט משנה תודעה לגבי מה הולך לקרות לעולם בקרוב.
תעשו לעצמכם טובה ותקחו 12 דקות ותראו את הסרטון המצורף.
גוגל הכריזה שהטכנולוגיה הזו מסכנת מאד בתור תחרות למנוע החיפוש שלה.
ניתן להשתמש בכלי גם כמנוע חיפוש הרבה יותר מתקדם מהחיפוש של גוגל.
אגב, ב 6 השנים האחרונות התמחתי בתור כותב תוכנה ב AI.
המזל והחוכמה הלכו לטיול. אחרי כמה זמן התעייפו ורצו ללכת לישון.
המזל נשכב במרכז הכביש והתכוון ללכת לישון. החוכמה אמרה לו, אבל מזל, יעבור רכב והוא עלול לדרוס אותך. המזל בכל זאת נרדם במרכז הכביש.
החוכמה הלכה ונרדמה לצד הדרך.
לפתע הגיע רכב, ראה את מזל שוכב באמצע הכביש. אמר לעצמו עם המזל לא מתעסקים, הוא סטה לצד הדרך ודרס את החוכמה.
אני מאחל לכולנו, הרבה מזל.
