יש לנו עכבר בבית. הוא קטן כזה חמודי נורא, והילדים כבר התרגלו אליו. האמת שגם אנחנו כמעט. אבל ברגע שהוא החליט שהוא אוהב ממתקים, ודגני בוקר של הילדים, וגם המניאק, החליט שהוא אוהב לחרבן לנו ליד השירותים, זה עבר כל גבול. אמנם זו תרבות ראוייה לחרבן ליד השירותים, {שהרי לא יודע לפתוח דלתות הקטנציק}. בכל אופן זה התחיל להציק כבר.
מה שממש היה מוגזם, זה שהוא החליט, לאכול לנו את כבל הטלפון שמוביל לחדר המחשבים, ולאחריו את כבל השמע שעובר לסלון, זה כבר התחיל להיות מוגזם לגמרי, עד כדי שהחלטנו במועצה משפחתית של סאבית ואדון, להכריז מלחמה על הבנזונה הקטן.
רכשנו מלכודת עכברים כזו שמאפשרת לנו להעתיק את מגורי העכבר לאיזור אחר במושב שבו אנחנו גרים. כזו מלכודת שהיא כלוב (היא מה ?), כן כן כלוב. ששמים שם אוכל מגרה, וכשהוא מנסה לאכול אותו, הכלוב נסגר עליו, ואז אנחנו נוכל להעתיק את כתובתו למקום אחר.
שאלנו את עצמנו, מה עכברים אוהבים, וכמובן הגענו למסקנה המתבקשת, גבינה צהובה. הרי בכל הסרטים, עכברים מנסים לאכול גבינה צהובה. שמנו גבינה צהובה במלכודת, והראינו לילדים את תוכניותינו הסודיות. הילדים מאד התלהבו מהרעיון, ובכל פעם שניגשנו למלכודת, מצאנו אותה סגורה עקב משחקי הילדים במלכודת. למותר לציין שעכבר לא היה שם בפנים.
כאשר הילדים הלכו לישון היום, הקפדנו לסדר את המלכודת, בכדי לתפוס את המניאק, ולהעזיב אותו מהשיכון אותו תפס באופן לא חוקי. אלא מה, שהגננת העלתה השערה, שעכברים בכלל לא אוהבים גבינה צהובה, ובכלל יש להם קילקולי קיבה מזה. אויש, מה איכפת לי אני שיהיה לו קילקול קיבה, העיקר שיפסיק לאכול לי את הכבלים המובילים מחדר העבודה לסלון.
עושה רושם, שהגבינה הצהובה, בכלל לא מרגשת את המניאק הקטן. הגננת החליפה את הגבינה הצהובה, בנקניק פאסטרמה מריח למרחוק. אמרה שקראה באיזה מקום שזה הרבה יותר מגרה עכברים, מאשר גבינה צהובה.
טוב נו, שיהיה. בואו נראה מה ילד לילה.
לילה טוב לכולם.
לפני 17 שנים. 19 באוגוסט 2007 בשעה 0:16
