אתמול, הגננת עשתה לי סשן, כמתוכנן. גם הארוחה למשפחה שלה (3.5 ק"ג אנטריקוט) הוכנה כמתוכנן. רק מה, בעיצומה של הארוחה, המשפחה הרוסיה הזו הכריזה איתי על תחרות שתייה של אלכוהול.
תשמעו תראו, אני בטוח שבנסיבות אחרות הייתי מנצח בתחרות הזאת. אבל אני הגעתי כבר לארוחה אחרי כמה וכמה שוטים הגונים ביותר של ארק, אז זה לא היה פייר בכלל בכלל. ולמרות הכל, אני חיסלתי בקבוק שלם של ארק, תוך שעתיים, ונשארתי עומד על הרגליים.
בשורה התחתונה, באיזה שהוא שלב של הערב, נעלמו לי פתאום כל האורחים, ואני מצאתי את עצמי בדרך נס שוכב על המיטה בחדר העבודה, לכל צווחות המוסיקה הרעשנית והקולנית מאד, שבקעה מהמחשב לידי ושימשה את האורחים, במסיבה הפרועה שהמשיכה לשיאי שמחה חדשים, הרבה אחרי שאני נשכבתי שמה, (לטענת הגננת, נשכבתי שמה לבד).
התעוררתי ב- 5 בבוקר, והגננת סיפרה לי, שהיה מקסים וכולם נהנו ביותר ולא העלו על דעתם ללכת בכלל בכלל עד לשעה 2, שלא מאפיינת אותם בכלל בכלל. כמו כן היא הודיעה לי חגיגית, שאני חייב לה מסיבה בתור סאב.
או אז, הודעתי לגננת, שלמרות השיבוש הקל שקרה בערב הזה, אנחנו ממשיכים לפי התכנית, ושלא מעניין אותי שום דבר. תיכננו סשן נוסף כשהיא דומית, לפני שהולכים למסיבה, אז יאללה קדימה. היא הודיעה לי שהיא עייפה מדי, ושהיא רוצה לישון בכלל.
אני חשבתי בכלל, שסאביות אף פעם לא עייפות מדי, ותמיד יש להן כח, רצון ואנרגיות למלא את רצון אדונן.
צצצצ
טוב נו, הלכתי לישון גם, ורק עכשיו קמתי, שוב.
שיהיה לכולם חג שמח ויום מקסים. ולטיש, סליחה שלא באנו.
לפני 17 שנים. 27 בספטמבר 2007 בשעה 9:32
