עסקתי הרבה מאד בסטארט-אפים, כל כך הרבה, שנודע בקרב חברי, שיש לי נסיון רב בתחום. עקב כך, קורה לי הרבה, שבאים להתייעץ איתי בנושאי רעיונות חדשניים.
זה כל כך כיף לפגוש אנשים כאלה, הם תמיד מלאי חיות, רצון להצליח, יזמות, מנוע נוהם, פשוט אנשים חדורי אמונה. זה פשוט כיף צרוף.
אני נוהג לשתף את בני הבינוני, שהוא ממש לגמרי לא בינוני, במפגשים כאלה. להרבה זה נראה בהתחלה מאד מוזר שהוא יושב איתנו.
הערבים הללו תורמים לו המון, בהרבה מאד מובנים. לא רק שכך, הם תורמים גם לאלו שבאים להתייעץ, בשאלות החכמות שלו, ובתובנות המדהימות שלו.
יש איזו נטייה ראשונית כזו לזלזל בילדים, בעניינים שכאלה. אבל לא עובר הרבה זמן, והם מתחילים להקשיב למה שלילד שלי, בן ה-11, יש לומר. ואני..... עומד נפעם, כל פעם מחדש, וחזי נפוח מגאווה.
אותו ילד, אותו הבן שלי, כתב לפני פחות מחודש ברכה ליומולדת של אמא שלו. הוא קנה לה בדמי הכיס שלו, מלחיה ופלפליה מעוצבות, וכתב בפתק מצורף: "אמא, אני מאחל לך הרבה מאד רגעים של אושר, לפחות ככמות הגרגרים שיש במתנה הזו".
איזה ילד איזה. אוח.......
***
הערב, מסיבת יומולדת למאסטר ערן, חבר טוב שלי, בדאנג'ן. עושה רושם שהולך להיות ערב מדהים בדאנג'ן. אפילו וונוס הילדון מגיע, לחגוג עם הבוגרים. גם אייבורי שהגיע חזרה לקהילה, יבוא כנראה לחגוג איתנו בערב הזה.
יאללה בלאגן.
לפני 17 שנים. 11 באוקטובר 2007 בשעה 20:13
