היינו בדאנג'ן ביום חמישי. היה לי כאב בטן לא מוסבר, הרגשתי לא משהו. היו לא מעט אנשים, וגם הרבה כאלה שאני מכיר ואוהב. אבל מה, היתה שמה איזו מין אווירה כזו, שלא קורה כלום. כלומר, אין אף מאסטר, מאלה שאני אוהב לצפות בהם, שעושה משהו בדסמי, אין אף דומית, שעושה משהו מעניין. זה לא שלא היו שם סשנים, כי כן היו, אבל שום דבר מעניין.
היו שם כמובן מצליפי הכליות הרגילים והסטנדרטיים. האמת כשאני רואה את אלו, עולה אצלי גחמה כזו לגשת אליהם, ולהסביר להם שאסור בכלל להצליף בכליות, ולהראות להם קצת, יחד איתם, איך עושים את התנועה עם היד, כדי שקצה השוט יפגע במטרה. כאילו מה כל כך מסובך בזה ? מסתכלים קצת על מישהו שמצליף יפה ונכון, ויש כאלה. אמנם לא בערב ההוא, אבל וואללה יש. קוראים קצת באלפוני, רמזור ההצלפות וכאלה. הרי לא צריך תואר שני במתמתיקה כדי לדעת להצליף. נו בחיאת, תהיו קצת רציניים, אתם עושים סשן בדאנג'ן, תתאמנו בבית טיפה, תלמדו מה עושים שם. מה אין לכם בושה ?
המוסיקה היתה מצויינת, האנשים נחמדים, האירוח מקסים. לא סתם עוד עבד התרוצץ ודאג לאנשים באופן מקסים. אמנם המזגנים היו מקולקלים, אבל לי באופן אישי זה לא הפריע.
שוחחתי קצת עם כל מיני. ונאמר לי, שיש מעט מאד מאסטרים/יות שיודעים בכלל לעשות סשן יפה ופומבי. ניסיתי להריץ בראש שמות של כאלה, אבל גיליתי שוואללה נכון. ואלה שיודעים, חלקם היה שמה, אבל הם לא היו פעילים.
האמת, כשאני חושב על זה, יש מעט מאד מאסטרים/יות שהם ממש כאלה בכלל. יש מעט כאלה שאנחנו מסתכלים עליהם ואומרים לעצמנו, וואללה, זה מאסטר מאסטר.
בכלל אני קורא בכל מיני בלוגים, כל מיני שולטים (בסוגריים), רבים אחד עם השני בצורה פאתטית בטוקבקים, ואומרים אחד על השני, משפטים כאלה כמו, "אם תקשיבי לאלה שכתבו מעלי באמת שלא תגיעי רחוק. תפני אלי, אני כבר אראה לך את האור הגדול". אויש, נו באמת. זה הרי כל כך פאתטי, עד כדי דמעות בכלל. כאילו מה עובר לאלו בראש בכלל ? זה שולט זה ? ככה ללכת עם הריר נוזל מהשפתיים, על כל סאבית חדשה שמגיעה לכלוב, ושנראה כאילו מהפרופיל שלה, שהיא שווה. אני מצטער לומר לכם, אבל ככה מאסטר לא מתנהג.
גם בדאנג'ן, כל מיני שולטים, מסתכלים על הגננת, ונוזל להם הריר באופן לגמרי בלתי נשלט. האמת שאודה ואתוודה, שגם כשאני מסתכל על הגננת, נוזל לי הריר, אבל לפחות באופן נשלט ;-). אני לא עומד שם ברחבה ומרייר בלי שליטה. אולי יש טיפה בזה, בגין העובדה שאני יודע, ש-"חכי חכי, מה אני אעשה לך כשנגיע הביתה" שאותם אחרים לא יכולים לומר לעצמם. אבל בחיאת, מי שנוהג ככה, לא יכול להחשב אצלי מאסטר.
אני מודע לזה, שלא נהיים מאסטרים ברגע. זה תהליך של הבשלה. יש כאלה שנמצאים איפשהו שמה בתהליך, וייקח עוד קצת זמן, ואוכל לפחות על חלק מהם, להסתכל ולומר, וואללה, הנה מאסטר מאסטר. אבל בחיאת, תפסיקו לרייר, ותתנהגו כמו מאסטרים, בדאנג'ן, בטוקבקים, בצ'ט, ובהודעות פרטיות. תכבדו את עצמכם, שהרי אחרת, אין לכם לצפות ממישהו אחר שיכבד אתכם.
היה שמה עוד קטע אחד מצחיק. ישבתי שמה על כורסא כזו, שלידה היה כלוב כזה, קטן. יש לי לאחרונה רעיונות רבים על להכין כלוב לגננת. הכלוב שמה על הריצפה, היה ממש מעולה, מאד מצא חן בעיני. פתחתי וסגרתי את הדלת שלו, ושיחקתי איתו קצת, כדי לבחון איך הוא בנוי, כדי שאוכל לשאול ממנו רעיונות ואולי אפילו לבנות כזה. פנה אלי מישהו שמה, ואמר, אתה יודע, נראה לי שהגננת מנסה לשכנע אותך להכנס לכלוב, נכון ?
חחח...
כנראה גם אני לא נראה מאסטר מאסטר. אולי זה בגלל שאני מתחלף בכלל.
רק שתדעו פה, שאני מפחד לאללה לשבת בכלוב. אני פשוט לא יעמוד בזה. אבל הגננת.... יאמי.
אמאלה, אני מתחיל ללכת לכיוונים של קייג'ינג. מה יהיה בסופי ?
לפני 17 שנים. 13 באוקטובר 2007 בשעה 9:09