לפני 16 שנים. 24 בנובמבר 2007 בשעה 8:38
אני צריך את הספייס שלי בבוקר כשאני קם, אני ממש לא אוהב שחודרים אליו. לא אוהב שמדברים איתי, שמסתובבים לידי, או שנכנסים לי לפריים. אני אוהב להיות עם עצמי, בשקט.
לפעמים גם הגננת, פורצת בבוקר במלל אינסופי כזה. איתה זה קל, אני אומר לה, את מדברת ללא הפסקה, שששש.... וזה נפסק מייד.
היום בבוקר, הקטן, נדבק אלי, אבל ממש. ביקשתי ממנו מספר פעמים שייתן לי להתעורר בשקט, אבל הוא לא כל כך הקשיב. לבסוף סבלנותי נגמרה ואמרתי לו, שיצא לי מהפריים.
יש ימים כאלה. לא נורא.
לוקח 10 נשימות עמוקות, וחוזר לעצמי.