לפני 16 שנים. 2 בדצמבר 2007 בשעה 19:43
אני קורא בלוגים מסביב, קצת גם בשירשורים. אני אוהב לקרוא, במיוחד אם זה בגדר הצצה לנשמות של אנשים, במיוחד שזה לגמרי לא בגדר סמולטוק שיטחי. לא כל כך משנה מה מניע את האנשים לכתוב על מה שקורה להם באמת, על הרגשות שלהם, אבל זה פשוט נוגע בי.
יש פה כל כך הרבה כאב, כל כך הרבה עצב, שזה כואב. נכון שיש גם שימחה, יש גם דברים אחרים. אבל הכאב ניבט אלי מכל עבר. לא חושב שמתוך עיני אני רואה, כי אני לא כל כך עצוב בכלל. יש בי עצב, אבל הוא לא שולט בכיפה.
תשמחו אנשים, כי החיים יפים, וכיף לנו לחיות.
יאללה בלאגן.