יום רביעי: מוכי הגיעה, עם בגדי עבודה, והמון לב פתוח, להיות איתנו בחוויה הזו, שהיתה לנו כל כך קשה. נשארה עד יום חמישי בערב כמעט.
יום חמישי: מאסטר ערן הגיע בבוקר של המעבר ודפק בדלת, עם המברגה שלו כמובן. מאסטרים הרי מגיעים עם מברגה, כמובן. היה איתנו כל היום. בערב הגיעו נלה ונוגע בך, פשוט להיות איתנו, ככה פשוט, ככה נוגע, ככה נלה בך.
יום שישי: הגיעה המהירה, עם אדון וחבר, ונשארו איתנו עד היום בערב. בערב הגיע גם אדון עולם לביקור.
תודה לחברים שלי, שפה בשבילי, שפה איתי. אני אוהב אתכם לגמרי ממש בכלל. המעבר הזה מאד קשה לי ריגשית, ואתם.... וואללה.... אוהב אתכם.
***
הבית כבר די מאורגן, ממש מקסים, למרות שהמהירה אמרה פיכסה כשנכנסה, למראה השמאלץ הנובורישי החדש שלנו. אבל אמרה גם, שלבטח נכניס פה אווירה מקסימה צ'יק צ'ק, ולא נודע כי היה נובורישי מעולם.
***
איכשהו, כל פעם שאני עובר בית בשנים האחרונות, אני נפרד מחברים טובים. כואב לי לגמרי ממש.
***
לגננת נתפס הגב, וומשום מה נדמה לה שאני זה שצריך לטפל בה פתאום. צצצ..... אני הרי דומתחלף מסוכן בכלל, ואני בכלל צריך שיטפלו בי בכלל. עשיתי לה מסאג' טיפה, והיא כמובן התלוננה שרוצה עוד, כי אני ממסג' נפלא. הפולניות האלה.... צצצ.....
***
בפעם ראשונה בחיים, הבן שלי, הגדול, הגיע לפה היום עם חברה שלו. זה רגע הסטורי ממש. היה פשוט מעולה.
***
הרבה אירועים, בזמן קצר, הכל מתקתק, הכל טוב, והחיים יפים נורא לגמרי בכלל ממש ממש.
קוואבנגה.
***
יש לנו בית מקסים. ונעים לנו נורא.
***
אתמול בלילה הגננת ניסתה להעיר אותי כדי שנלך לישון. היא סיפרה לי, שאמרתי לה, שאם היא לא מחבקת אותי, אז אני לא רוצה אותה בכלל. סיפרה גם שאמרתי לה, שאני לא צריך אותה בכלל ושתלך מפה, שהיא מפריעה לי.
יש לי חרדות מהעניין הזה שאני מרגיש צריך אותה פתאום. שהיא חלק מהחיים שלי, שאני אוהב אותה כל כך, שמרגיש זקוק לה. שכל כך נעים לי איתה, שזה עושה לי כואב בלב בכלל.
אני יכול להסתדר לבד, לא צריך אף אחד. קשה לי המקום הזה, של הזדקקות, גורם לי לחרדות. הסברתי לה, וביקשתי סליחה על מה שאמרתי לה.
אני אוהב אותך הגננת, את עושה לי טוב נורא. כל כך נורא, שממש.
***
שבוע מקסים לכולםםםםםםם.
בסימן התחדשות, בסימן אמו, העיקר שסימן טוב.
לפני 16 שנים. 15 בדצמבר 2007 בשעה 20:19
