לפני כמה ימים, פגשנו זוג מאתר זיגזוג לערב משותף. לפני הפגישה נתתי להם רקע על בדסם, והרעיון מצא חן בעיניהם. סוכם שבערב אני אעשה לגננת סשן וכולם יצפו, ואחרי זה נראה כבר איך זה יתפתח.
בערב, הזוג החדש הגיע, עשו רושם של נחמדים ויפים.
יש זוג שהכרנו באתר, שממש התחברנו אליהם ומאז הפגישה הראשונה לפני שבועיים לערך, נפגשנו כבר בערך כחמש פעמים. הם גם היו איתנו בערב הזה.
הערב התחיל כמתוכנן, אני עשיתי לגננת סשן, חזק מאד, שכלל קשירות ולאחר מכן גם הצלפות. לאחר הסשן, חיבקתי אותה וליטפתי, אבל לא ממש מספיק לגמרי.
לאחר הסשן, הבחורה שהגיעה, רצתה גם סשן, היא לא אמרה ממש שרוצה, אבל בעלה דחף אותה לעניין, והיא גם התרצתה מאד בקלות. היתה לה בעייה קלה עם עירום מלא, אז הרשיתי לה להשאר עם תחתונים.
התחלתי לעשות לה סשן קשירות. קשרתי אותה לכסא גבוה כזה של בר, מבלי יכולת לזוז, עם קשר אזיק על הצוואר, מעוגן אחורה, וכיסיתי את עיניה. באותו שלב רציתי לצרף את בן זוגה, שיהיה יחד איתי, אך היא הוציאה כלפיו רעל מאד בוטה, כמו לדוגמא, "מה אתה כבר יכול לתרום שמה, עדיף שתשב בכסא שלך ולא תפריע", בבוז תהומי. היו שם עוד ביטויים שהביעו חוסר כבוד גמור של הבחורה לגבר שלה.
התבוננתי לו בעיניים, הוא רצה שאמשיך למרות האגרסיות שלה, וגם היא. עזבתי אותו, והתחלתי לסשן אותה לבד. טילטלתי אותה, לא קלות, אחורה קדימה, ימינה שמאלה. תוך מעט מאד זמן היא התעופפה לה. לאחר מעט זמן יחסית, היא לא יכלה יותר, ולכן עצרתי את הסשן, ושיחררתי אותה.
תוך כדי שאני משחרר אותה, הגננת אמרה לי מילת בטחון. הייתי בדום ספייס חזק ביותר, וזה היה עבורי שוק. החזיר אותי במכה מהספייס שבו הייתי. הרי ממילא הפסקתי כבר את הסשן, וכאילו מה עכשיו ?
חיבקתי אותה, שהרי יצאה מאד נסערת מהסשן הראשון שלה בחיים. או אז הבחנתי בגננת, שנסערת לגמרי וזקוקה לי גם. קראתי לגננת שתשב לידי, מהצד השני, וחיבקתי את שתיהן. הגננת מאד נרתעה מהקירבה לבחורה, גם מפני שהתנהגה בחוסר כבוד מביש בעיניה, לבעלה.
נקרעתי שם בין הרצון שלי להיות עם הגננת, לבין הצורך לתת חום לבחורה שזה עתה עברה את הסשן הראשון בחייה. בחרתי להיות עם שתיהן, ולאחר מעט זמן, עזבתי את הבחורה, והייתי רק עם הגננת. העניין הזה השאיר לגננת ולי משקעים. היום שוחחנו על זה ארוכות, וניקינו את רובם.
אני עשיתי טעות שמה, שברגע שחוויתי את האגרסיות שלה על בעלה, לא הפסקתי. הגננת שמרה עלי שמה, ואני מוקיר לה תודה על מילת הביטחון, שבעצם באה ממקום של לשמור לי על הגב, ולא מקינאה. ראיתי במילת הביטחון הזו אקט של אחריות מוגדלת, ומאד כיבדתי אותה על כך, וכמובן סמכתי עליה שהיא רואה משהו שאני לא רואה באותו רגע.
סיפור לא נעים, אך גם לא נורא. נעבור גם את זה וכמובן נצא מחוזקים, כמו תמיד.
לפני 16 שנים. 7 בפברואר 2008 בשעה 20:34