הרבה כאן מכירים אותי כבר לאורך תקופה, כאדם מאופק, ששולט בעצמו, וגם במקרים שמכעיסים אותי מאד, מגיב באופן מאופק ותרבותי. תמיד אני סופר עד אלף לפחות, ותגובותי מתונות. הערב, תגובתי לא היתה מתונה, בלשון המעטה. היא לא היתה מתונה, לאחר שספרתי עד אלף, חצי שעה לפחות, והחלטתי להגיב באופן חריף ביותר.
יש לנו בית של תשעה חדרים, הבנוי בשתי קומות. חדר השינה שלנו נמצא בקומה העליונה, כמו גם אמבטיה מפוארת עם גאקוזי, ועוד שני חדרים שלא בשימוש. אמא של הגננת קיבלה את החדר של הבן הקטן שלי, עם טלוויזיה (בקומה התחתונה). אין בכך כדי למנוע ממנה לשבת אצלנו בסלון, ולצפות מדי ערב בטלוויזית ה- LCD שאצלנו בסלון. האמת שאני לא נוהג לצפות בטלוויזיה, כך שזה לא מפריע לי בדרך כלל. לעיתים אני מתיישב בסלון, אך לאמא של הגננת לא עולה בראש, לשאול אותי האם אני מעוניין לצפות בטלוויזיה, והיא פשוט ממשיכה לצפות בערוצים רוסיים, חוץ מאשר פעם אחת, שבה אמרה לי, תוך כדי שהיא מגישה לי את השלט, לאחר כשעה שישבתי שם, שאני רשאי לשים מה שאני רוצה. האמת שאני די גמיש בעניינים שכאלה, ולא כל כל מתעניין בצפייה בטלוויזיה בכלל, כך שזה זה לא ממש הפריע לי, למרות שאני רואה בכך חוסר התחשבות מסויים.
הערב, עליתי עם כוס שתיה, וכוס של פסטיס לחדר השינה שלי, ומצאתי את הגננת יושבת עם אימה, משוחחות. שאלתי את הגננת האם הכל בסדר, והיא ענתה שכן. האמת שעליתי למעלה, כדי לעשות לגננת סשן חזק, כפי שביקשה אמש ואמרה שהיא זקוקה לו מאד. מפאת נוכחות אימה שמה, עמדתי לרגע נבוך, הסתובבתי, וירדתי לקומה למטה. שתי הפרינססות לא היו רגישות לעובדה שירדתי, והמשיכו לשוחח בנחת בחדר השינה שלנו.
ירדתי למטה, ספרתי עד אלף, ועוד פעם. חשבתי איך להגיב, ושוב. ספרתי שוב עד אלף, שוב ספרתי עד אלף, ושוב הרהרתי איך להגיב. או אז, אחרי כחצי שעה, עליתי למעלה, התיישבתי, ואמרתי לגננת, תתרגמי. את מה שאמרתי, אמרתי לאמא של הגננת. הסברתי לה, שזה הבית שלי, ושיש לה חדר, וסלון. אמרתי לה, שזה הבית שלי, ולא שלה, ושהיא צריכה לכבד את זה. הוספתי שחדר השינה שלנו מחוץ לתחום עבורה. הגננת שאלה, אם אני באמת רוצה שהיא תתרגם, אמרתי שכן. היא תרגמה. אמא שלה ניגשה אלי, ביקשה סליחה, יצאה מהחדר וירדה למטה.
עד כאן, יש גבול, והוא נחצה בגסות.
לפני 16 שנים. 29 באפריל 2008 בשעה 20:36
