הנוף בסוואנה שלי

אני אוהב לקרוא, בלוגים, שירשורים. הקריאה מסבה לי הנאה גדולה, במיוחד במקרים שהכותבת מוכשרת. לא תמיד חייבים שהכותבת תהיה מוכשרת, לעיתים מספיק שהכתוב מעניין. יש לי טקס כזה כשאני מגיע הביתה מהעבודה, שאני שוקע כשעה בקריאה של כל מיני כותבים/ות חברים שלי, וגם כל מיני אקראיים.

שמתי לב לאחרונה, שמוצאים חן בעיני מאד פוסטים שכתובים מטושטש, שלא לגמרי ברורה הכוונה, שיש בהם קפיצות של אסוציאטיביות מופרעת. זה מוזר לי העניין הזה, שנעים לי לקרוא כאלה. אני הרי כותב תמיד ברור כזה, פשוט, ישר לפנים. יוצק את התוכן שרציתי לומר באופן ברור כזה, שכל קוראי הנאמנים יבינו, לפעמים אפילו את הכל. אולי אני צריך לנסות בעצמי קצת כתיבה מטושטשת, אולי או אז ימצא חן בעיני מה שאני כותב.

יצא לי לקרוא לאחרונה את עצמי, {נארקיסיסט כבר אמרתי?). וואללה, די התייבשתי. מעניין למה. האמת שאין לי מושג. מוזר שאין לי מושג, כי בדרך כלל אני מבין ומבחין במה שעובר עלי. אפילו לאלפוני לא הוצאתי פוסטים כבר מזמן. אולי בגין מה שקורה שם, ופה. אבל זה כבר נושא לפוסט נפרד.