בסוף החלטתי ללכת למסיבה של אייר. אבל התחוור לי בעוצמות שמאסטר בלי סאבית במסיבה כזו, זו בעיה, ולא בלשון המעטה. האמת שידעתי את זה קודם לבואי שמה, אבל איכשהו התחושה שאהיה עטוף ומחובק בחברים, עודד אותי ללכת בכל זאת. אבל מסתבר שחברים הם לא תחליף לסאבית, והתחושה שהיתה לי שמה, היתה לא פשוטה. הרגשתי פגיע, ובמקום הבדסמי הזה, שבו תרים אחרי עוצמה, זה לא מקום משהו בכלל. זה מקום שיש נטייה לאנשים בסצינה להתרחק ממנו, ואכן כך היה, ללא כחל ושרק, כמעט באופן גורף לגמרי.
וואללה, אין לי כוונה כלשהיא להציג פאסון עוצמתי, כשאני מרגיש אחרת. אני לא מציג, ולא משחק משחקים. אני אני, באשר אני, לטוב ולרע. השאלה שאני שואל את עצמי עכשיו היא האם באמת אני אדם פחות טוב, חבר פחות אטרקטיבי, כשאני מגיע למסיבה כזו, מבלי איזו כוסית איכותית וסאמבמיסיב בחצאית קצרצרה עם שוקיים מדהימות התלויה על זרועי ?
אז זהו שלדעתי לגמרי בכלל לא. שהרי זה אך הגיוני בכלל שלא אהיה שם במיטבי. לאור הקורות אותי לאחרונה. לא רק שכך, מי שרואה בי פחות אטרקטיבי שמה, מפסיד אצלי ים עצום ורב של נקודות, והיו כאלה ולגמרי לא מעט.
אולי יש שיגידו, שזה פשוט ככה בעולם הזה של עוצמות, בעולם שמקדש אנרגיות של שליטה. מקום שרגיש מאד למקומות של חולשה. אבל אתם יודעים מה ? אני לא מקבל את זה במיל. יש בזה זיוף שלא אמין עלי, יש בזה מקום חרבאנה לגמרי, מקום של פאסון, מקום לא אמיתי.
ולגבי דידי, וואללה, עוד תראו אותי במסיבות, צוחק מתהולל ואפילו עושה סשנים. אבל וואללה, משהו זז אצלי בפנים בערב הזה, זז ממש לגמרי.
***
איכשהו אני לא משוכנע שאני מתעתד להגיב לאלה שעשויים להגיב לפוסט הזה, אבל לכו תדעו...
לפני 15 שנים. 15 באוגוסט 2008 בשעה 0:15
