הנוף בסוואנה שלי

פורש לי אל מעבר לקצה האופק, יושב לי שם בשקט מעבר לשוליים.
שלא נתבלבל, אני כאן, חי נושם ובועט, אבל שם, מעבר לקצה.
הרחק מאור הזרקורים, על במה אישית פרטית שלי, אוסף לי בשקט בשקט פירורים של אושר.
יש הרי כל כך הרבה לעשות שם, כאן, שהרי בסיכומו של דבר זה הרי לונה פארק מדהים החיים האלה.
יש כל כך הרבה דומיות, כל כך הרבה סאביות, כל כך הרבה מתחלפות. ואני, מה איכפת לי אני בכלל, העיקר שאני נהנה.

יש כל כך הרבה,
כל כך הרבה,
הרבה,
ממש המון,
דברים שעוד לא הספקתי.

נו אז יאללה.
יאללה מה ?
יאללה בלאגן.
אבל שששש.... בשקט נורא, שלא ישמעו.
אל תגלו לאף אחד שסיפרתי לכם.
אל תגלו לאף אחד שהייתי פה בכלל.
אני לא פה, אני שם, פה, איפה שאני.
ששש.....

אה, ואגב, חשבתי על רעיון מהפכני, להפסיק להגיב למגיבים בבלוגי. לא עוד מספר תגובות זוגי.
אין בכך בכדי לומר שהתגובות לא רצויות חלילה, בטח שכן, אבל..... פשוט ככה החלטתי וזהו זה.