הנוף בסוואנה שלי

מרקורי ברטרו (נסיגה), מה שגורם לקשיי תקשורת בין אנשים. איכשהו אני מרגיש את אותם קשיים, וכנראה לא רק אני. אבל זהו שזה לא רק שמרקורי ברטרו, אלא גם וונוס ומארס בעקרב, מה שתורם לרגישות גבוהה ומיניות מאד יצרית, אפילו אלימה משהו, שלא לדבר על נטייה להרס. ואם בכך היה מספיק, אז הירח פסע לו לגדי, מה שיוצר קשיים רגשיים לא מבוטלים.

ואם מישהו חושב שניתן להאשים את הכוכבים בכל מה שקורה, הוא כמובן טועה, אבל לפחות יש לו איזשהו תירוץ.

***

בודיגארד אחרי ניתוח מעקפים, ואני שולח לו מכאן החלמה שלמה.
לא סתם אישה נקעה את רגלה, וגם לה אני מאחל רפואה שלמה.
זוגות נפרדים, ולהם אני שולח המון חיבוקים מחזקים, כולל לעצמי.

***

ואני, לכשעצמי, איכשהו חולף את שנגמר (לפני יותר מחדשיים) בטרם שנתיים שמלאו אתמול לקשר שהיה לי עם הגננת. איזו אהבה איזו, עד לכוכבים וחזרה. וליבי עדיין בהחלמה, עדיין אוהב. קשר ששורשיו נטועים לו עמוק בליבי ובליבה, סימביוזה הדוקה כל כך, שקריעת הקשר הזה, מותירה את ליבי עדיין שותת דם.
אין תוחלת לאהבה הזו פרט להגנז לה בקופסא בארון.
כמעט שנתיים של אהבה גדולה ועצומה, כמו שלא חוויתי מעולם. אבל הקשר נגמר, וכל שנותר הוא לתייג את הזכרונות, לארגן אותם לתוך אותה קופסא, ולהמשיך הלאה. פעם הייתי מומחה הרבה יותר גדול בפרידות, ובהתחלות חדשות, היום איכשהו זה לא פשוט לי, לא כרגיל. אבל אני חזק עם עצמי, אמיתי וכנה, חווה את הכל עד לקצה, וגם את הפרידה. שורד משברים ורכבות הרים אימתניות, ואני מתחזק לי אט אט, סוגר את הדלת. זה לא פשוט, זה לא קל, אבל זה פשוט קורה, ככה יותר ויותר עם כל יום שעובר, הדלת נסגרת עוד טפח, עוד טפחיים, ותכף כבר תהיה סגורה וחתומה, עם הקופסא ההיא מתוייקת בארון למזכרת לעולמים.