הנוף בסוואנה שלי

כבר יותר משבוע לא כתבתי בבלוג שלי, את מסיבות הקהילה לא פקדתי כבר מזמן, אך מונה הצפיות בבלוגי עושה שיאים חדשים. מוזר.
נאמר לי שהבלוג שלי עומד לו שומם, ושלא כתבתי שום דבר יפה כבר מזמן, מה שנכון גם לדעתי.

לעומת זאת, ביתי מלא אור אנשים ריגושים ואהבה. רצף וקצב האירועים שעוברים עלי בתקופה האחרונה יכול בנקל להפיל קרנף בוגר. אך אני בדרך נס כלשהי, רק מתחזק מהם מיום ליום.

אני מלא אור ואהבה, מזמין טוב מהעולם, והוא מגיע אלי בכמויות גדושות.
ימים לבנים.
שלא ייגמר לעולם.

אני מנוע מלספר מה בעצם קורה אצלי, שהרי אם הייתי מספר, היו נעמדות השערות על ישבנו של תינוק בן יומו, כמו גם לכל הסו קולד קהילה.

***

בעיני יש שני מודלים של פוליגמיה/פוליאמוריה. הרמון, ובלטה מזהב. יצא לי לראות את שניהם. אני כרגע במקום שהרמון עושה לי צמרמורת. אבל איכשהו, בדרך מוזרה נורא, יוצא לי לחשוב על מודל חדש של שתי בלטות מזהב.
פשוט הזוי ברמות. המציאות עולה על כל דמיון.

כשבני השלישי נולד, בני השני שוחח עם סבתו והביע דאגה שאמא שלו תאהב אותו פחות כי האהבה תתחלק לעוד ילד. סבתו ענתה ללא היסוס, שאין לו מה לדאוג, כי הלב מתרחב ונשארת אהבה לכולם.
הלב שלי התרחב מאד, ויש בי המון אהבה.
כשאמרתי פוליאמורי לא ידעתי עד כמה אפשר לאהוב כמה ביחד.

אור ואהבה