הנוף בסוואנה שלי

צעדים ראשונים מהוססים, בכיוון למעלה ממש, הרבה מעל קו הבוץ. רגעים שמנסים לקחת למטה שוב, ואני שם, עומד חפור באלכסון עם רגלי שעדיין בבוץ, לא נכנע למשיכה למטה, מושך למעלה חזרה לאט ובנחישות, מתבוסס בבוץ אבל לבסוף מצליח.

אנרגיות של טוב, עשייה חיובית מתחילים למלא את עולמי. הזרעים שזרעתי, המחירים ששילמתי, ממשיכים לשאת פרי, ויוצרים מציאות חדשה, של סגירות של הקודם לכן, של פתיחות של זה שיבוא. יום יום, שעה שעה, קורים להם דברים, תוצרים של הזרעים שטמנתי, של מציאות טובה יותר, של אור, של טוב. מצליח לא להשאב לחרא, לאנרגיות שליליות.

עם הראש למעלה הרבה מעל קו הבוץ, מביט לטוב החדש בעיניים. הוא אמנם עדיין נראה מרוחק משהו טיפה, אבל כבר רואה אותו על רוב הפריים שלי.

יאללה בלאגן ? רגע עוד שנייה, מתארגן לי עוד טיפה, אני תכף מגיע.

מה יש למהר ? מאיזו סיבה ? כשהנוף כל כך יפה בציור פני העדשה שלי.
נשארו לי עוד כמה נקיונות קטנים פה לסדר, כדי שיהיה נקי ומסודר לגמרי בעתיד החדש הצופן לי כל כך הרבה טוב.


הופ הופ היי הוריי.
מגיע לי, הרווחתי את זה בדם. שכה יהיה לי טוב.