זהו, היום זה יום העבודה האחרון שלי בחברה שפתחתי, ועזבתי. מיום ראשון אני אדון לעצמי. בעצם תמיד הייתי, אבל כשיש לך שלושה שותפים זה לא בדיוק ככה. כנראה שזה פשוט לא מתאים לי בכלל. סיימתי את כל החובות שלי כלפיהם וכמובן נפרדנו יפה.
בתקופת הביניים הזו אהיה פרי לנסר. החברה שעזבתי ביקשו ממני לתת להם יום בשבוע, בשלושת החדשים הקרובים. נפתחה לי עוד הזדמנות אחת, שתמלא לי את שאר הימים, אבל אני מבחין אצלם בזיגזוגים בימים האחרונים, כך שאי אפשר לדעת מה יצא מזה. יש עוד הצעות שעומדות על הפרק, אבל אני לא סגור על עצמי מה יהיה. אני גם מחפש אופציות נוספות.
לא ברור מה יהיה. נראה כבר. מה שמעיב על העניין הוא שמצבי הכלכלי לא מזהיר בלשון המעטה.
אני מאמין בלב שלם שהעתיד צופן לי רק טוב, והעולם יזמן לי אותו.
אחלו לי בהצלחה בדרכי החדשה. אני מאמין במעגל אנרגיה כזה של טוב, שמצליח להביא הרבה טוב. אתם יכולים כמובן (אני מרשה לכם) לאחל לי טוב גם בלי להגיב, זה גם עובד.
והיום.... היום אני מבקש את התקווה. היום אעשה משהו בלתי נשכח. למה לדחות למחר מה שאפשר לעשות עוד היום. להנות.
לפני 14 שנים. 28 בספטמבר 2010 בשעה 12:58
