אני ב- Ground Zero. בלי עבודה, בלי בת זוג, ואפילו אין מי שתמצוץ לי בבוקר. היום סיום עניינים אחרונים של הפרידה מהגננת. לפחות לא ידוע לי על כוונה להקים עלי מסגד 😉
מארגן את סדר יומי לשבוע הקרוב, מסדר מטלות, מנקה שולחן. ממשיך לטמון זרעים להמשך שיבוא. יש מצב שיסתדר לי עניין העבודה השבוע. עושה רושם שיהיה שבוע עמוס פעילויות.
כבר לפני כמה שנים, חשבתי על רעיון לאלגוריתם דחיסה מהפכני שיכול לפתור לי די הרבה בעיות בחיים, וגם לעולם. אני מעריך שהדחיסה שהגיעו אליה עד כה רחוקה בכמעט שני סדרי גודל ממה שניתן להשיג. יש בעולם אינפלציה של מידע, שיש קושי מאד גדול לגבות אותו בכלל, שלא לדבר על להעביר אותו בתקשורת. נראה לי שהשבוע אתפנה אליו ברצינות סופסוף. בכדי להבהיר, מיטב המוחות בעולם עובדים על הנושא ללא תוצאות, ואני מניח שיש במימוש הרעיון תשומות עבודה לא מבוטלות. אבל כמובן, יש מצב שיהיה לי גם מזל ואגיע להשגים מהר יחסית.
האמת, אני לא מודאג. יהיה טוב ומהר.
על כל מקרה, אני מאחל לי מכל ליבי ים של הצלחה.
***
פעם כשהייתי ילד שאלתי את אמא שלי כשדפקה על השולחן שלוש פעמים, אם היא מאמינה באמונות תפלות. היא ענתה לי שלא, אבל ליתר בטחון.
אז ליתר בטחון, נוק נוק נוק, מלח מים, חמסה חמסה.
***
יהודה פוליקר, התחלה חדשה, מילים: יעקב גלעד, לחן: יהודה פוליקר
שנים אני ואת בתוך מלכודת
יותר מדי ביחד
בתוך אותה ביצה
היום אני נוסע לאן אני לא יודע
אל תבכי, אל תבכי
לכל סיום יש התחלה חדשה
ותמיד הפרידה היא קשה
זה הוא הזמן זה היום זה הרגע
החופש קורא לי מכל הכבישים
זה הזמן זה היום זה הרגע
החופש קורא לי לצאת לחיים חדשים
אני ואת טובעים במערבולת
סבוכים במעגל סגור בדרך בלי מוצא
יותר מדי ביחד
רגשות אשמה ופחד
אל תבכי, אל תבכי
לכל סיום יש התחלה חדשה
וכל דרך היא דרך קשה
זה הוא הזמן זה היום זה הרגע...
אין מחיר לחופש לא יקנו אותי חינם
לא יקחו אותי בכסף אין שום כח בעולם
זה הוא הזמן זה היום זה הרגע...
לפני 14 שנים. 3 באוקטובר 2010 בשעה 10:44
