מסתבר שהיתה חסרה לי מידה רבה של שלווה. אז איך בעצם בונים שלווה ? זו שאלה טובה שאני לגמרי לא משוכנע שיש לי תשובה טובה עליה. בהתחלה, הייתי יושב בבית, ומרגיש סערת רגשות מאד גדולה. לגבי הפרידה, לגבי העתיד בעניין העבודה.
בערבים האחרונים, היו הרבה אינטרקציות אחרונות שסובבות את החזרה של הגננת מחר לארץ הולדתה. האמת, שכל מפגש כזה מטלטל אותי, ומותיר אותי נסער. לוקח לי זמן לעשות עיבוד ולהרגע חזרה. ביום שישי היא נוסעת, ואז אוכל לפסוע לי לדרכי החדשה ביתר שקט נפשי. בלי כל כך הרבה רעש. הסכמתי לעצמי, ולה, לימים אחרונים שבהם לא יהיה לי פשוט, אבל השעון מתקתק לו במהירות וכבר רואים את הסוף.
***
בינתיים, לאט לאט, למרות כל האירועים, אני מצליח יותר ויותר להיות רגוע, ופחות לסעור. כבר מתחיל לשוחח עם כל מיני מכרות חדשות וישנות. עוד לא באמת עשיתי בלאגן, אבל אני מרגיש שזה מתחיל להתהוות. יש אפילו מצב שבקרוב תתחילו לראות אותי יותר במסיבות. אולי אפילו הערב.
יום שישי את יודעת...
יום מקסים לכולם.
***
שמתם לב שהתחלתי לצרף שיר לכל הפוסטים שלי ?
אני חושב שיש בזה משהו מקסים, מין פואנטת סיום מרומזת, ואתם ?
לפני 14 שנים. 7 באוקטובר 2010 בשעה 11:15
