יש דיון מעניין בסקציית המתחלפים שתפסה לה תאוצה לאחרונה לשמחתי הגלויה. הדיון עוסק באיך זה יכול להיות בכלל התחלפות.
לדיון שם.
כתבתי שם:
אני מצטער להיות משבית השמחה, אבל לאחר שחפרתי רבות ולמדתי, אני יכול לומר לכם, שפשוט יש כאלה שלא יכולים להתחלף.
יש אמנם הרבה שפשוט חוששים, יש כאלה שאפילו יש להם פנטזיה כזו, אבל אפילו נתקלתי בכאלה שאין להם פנטזיה כזו, אבל הם זרמו לשם תוך כדי , יש שנהנו, ויש שלא.
אני בהחלט יכול להתחבר למקום שיש כאלה שהם לגמרי בצד אחד של הסקלה השולט/נשלט וממש לא עולה בדעתם ללכת לכיוון השני.
הייתי אומר שכמו בעקומה הגאוסיאנית, נדירים המקרים של 100% של משהו אחד. רובם נמצאים באמצע. ומועטים בקצוות.
אלא מה, שברגע שיש לך מעל איזה סף של שולט או נשלט, נגיד 80% לא עולה בדעתך להיות בצד השני.
אני גם מאמין, שיש רגעים בחיים שמשנים את הנטייה. יש תקופות שמדד השולטות, אם אפשר לקרוא לו ככה, עומד על 80%, ולאחר זמן יורד ל- נגיד 60%. או אז אתה במקום שיכול להתחלף. יש איזה סף, שמעליו אתה פשוט לא רוצה, לא חושק, לא מעניין בכלל.
לדעתי זו לא שאלה של גמישות נפשית, זו לא שאלה של חוסר ערך (מי ישמע), זה פשוט שאלה של מצב. אני לגמרי מאמין לכאלה שאומרים, לא עולה בדעתי. אין בכך כדי להוריד מערכם במיל, בעיני לפחות. אין בכך לומר שהם רדופי אגו, או חסרי גמישות נפשית. הם פשוט במקום שזה לא מעניין אותם, או מגרה אותם בכלל.
ויש כאלה שאחרת, הם שם באמצע איפשהו. אין בכך להעיד על מידת הבדסמיות שלהם, הם יכולים להיות מאד בדסמים, ולא משחקים כנאמר. מדד הבדסמיות הוא אורתוגונלי בכלל, כלומר בציר מדידה אחר.
יש מתחלפים, ואני מכיר פה ושם שהם הרבה יותר בדסמים מהרבה שולטים או נשלטים מונוכרומטים. זה פשוט נושא מקביל, כמו למשל מדד ההומו סקסואליות.
לדעתי, מה שהכי חשוב, מבלי להתפס לשיפוטיות או ערכיות, או להיות כבדים מדי, זה להנות ממה שאנחנו עושים.
יאללה בלאגן.
לפני 14 שנים. 26 באוקטובר 2010 בשעה 23:50