הנוף בסוואנה שלי

הבן הגדול שלי נוסע ביום שני בבוקר לדרום אמריקה לטיול של שנה. הוא הזמין אותי למסיבת הפרידה ממנו ומעוד חברים, ביער. כמובן שבאתי. החברים שלו ואני המבוגר היחידי. החברים שלו שכולם קרובים אלי מאד ומחזיקים ממני מאד בגין כל מיני סיבות. כל החברים שלו שמה, הרימו איתי סיבובים של עראק, בכל צהלת שיכורים. החברים שלו, שידעו איתי זמנים טובים, וזה לא הזמן לספר את עלילותינו המשותפות. הבנות ניגשו אלי אחת אחת, בנות 22, ואמרו לי כמה שמעו עלי דברים טובים, ואיזה סיפורים. שאלו אותי האם הסיפורים נכונים ? אני, משכתי בכתפי, ואמרתי שלא שמעתי את הסיפורים, אז אין לי מושג.

הבנות, אוח אוח, איזה בנות, היו שם שוות, היתה אווירה מגניבה, ובחיי שבנסיבות אחרות שהייתי נשאר שם לחגוג. שאלתי את בני: האם יש אישור לירי ? הוא ענה לי, Fire at will וחייך מאוזן אל אוזן מאושר.

הבן שלי התרגש מאד שבאתי, ויחד איתו החברים והחברות. לפתע ניגשה אלי מישהי, כוסית על, שכבר תודרכתי שהבן שלי וכמה חברים עשו אותה, והיישירה לי מבט בעיניים, בקטע של... נו יאללה. או אז, החלטתי שזה זמן טוב לפרוש בשיא, הרמתי סיבוב אחרון של ברכות, וביקשתי מהבן שלי וזה שנוסע איתו, שישמרו על עצמם, שיהיו בקשר, ויעשו חיים. הרמנו כוסית לחיי המסע, הדרך, לאיך שיסיימו את המסע, ומה שיקחו ממנו. יצאתי משם פוסע בשביל עפר, ממסיבה מדהימה עם שרשרת פרחים שאיזו בחורה הלבישה עלי, מאושר.

שיהיה לו בהצלחה וכיף בטיול. שנה שלמה לא לראות אותו. וואי.