הנוף בסוואנה שלי

איכשהו השעון הביולוגי שלי השתבש לו. לא רק השעון אלא גם התאריכון.

אתמול, היתה אצלי חברה, ואפילו לא אירחתי אותה כמו שצריך, כמו שאני רגיל. באה גם חברה נוספת. יצאנו להליכה ביחד עם צופי, היא הלכה בקצב מהיר, וסלוצקי שיצא איתנו, אבד מתישהו בדרך. כשחזרנו קראתי לו והוא לא בא. בשש בבוקר התעוררתי, ונזכרתי שסלוצקי בטח ישן בחוץ. ישן לידי אחד החתולים, אבל הייתי בטוח שזו קיצקה. ירדתי למטה ערום, וקראתי לסלוצקי שיכנס, עשיתי לו קסססס, ולפתע ירד סלוצקי מהקומה השנייה, הוא כנראה זה שישן איתי במיטה, הסתכל עלי כמו על פסיכי, לא הבין מה אני רוצה בכלל. אין לי מושג איך הוא הגיע הביתה, וגם שאלתי את החברה אם מישהי מהן הכניסה אותו והיא אמרה שלא. חחחח החתול הזה, בטח חושב שאני לונה לגמרי, ואולי זה נכון בכלל. כל זה לא הפריע לו לחזור איתי למיטה לישון, מבלי לעשות עניין מזה שאני קצת קוקו, בעיניו לפחות.

יש לחברה אחרת שלי יומולדת ביום שישי, ועסקנו מעט באירגונים לחגיגה ביום שישי אצלי כמובן. במשך כל היום הייתי משוכנע שאתמול היה יום חמישי, עד שגרושתי הסבירה לי שבכלל היה זה יום שלישי.

משהו השתבש אצלי, מוזר. אבל באופן יותר מוזר, אני מרגיש שהכל מסתדר בעצם.

ביום שני הקרוב אני מתחיל ללמד במכללה קורס מערכות הפעלה. זה קורס לא פשוט, בלשון המעטה. אבל אני משוכנע שאצליח שמה. ביקרתי שם השבוע, והכתה בי האווירה הסטונדיטיאלית הצעירה. פלאש כזה לימים קדומים, ממש מזמן. מלא כוסיות מסתובבות שמה, והאוויר מלא.... מה אני אגיד לכם.... פשוט תענוג. הסנפתי את האווירה, ומצפה בכיליון ליום שני, ולמה שיבוא אחריו.

אפילו שוחחתי היום עם אתי המשוגעת. היה לה חבר ארבע וחצי שנים, שהכין לה כוס מיץ תפוזים סחוט וטרי כל בוקר. יום אחד לא הכין לה כוס מיץ, אז היא זרקה אותו. מאז אמרתי שהיא אתי המשוגעת, למורת רוחו הגלויה של אחד החברים שלי. היום שוחחתי איתה בטלפון על הדיבורית, והילדים היו באוטו, וסיפרתי להם למה אני קורא לה אתי המשוגעת. היא אמרה להם שלא יאמינו לי, שזה לא היה ככה בכלל. האמת שאני כמה לפגוש אותה שוב, ואכן אעשה זאת בקרוב, היא מקסימה לגמרי.

ימים חזקים, סופה, בילבול, אבל וואללה אני מרגיש בעצמותי, שהכל מסתדר לו במקום.
קוואבנגה.