הייתי כבר פה ושם, ראיתי, נגעתי, הרגשתי, ריגשתי, חוויתי ים, עשיתי דברים שהאמינו לי, השערות בתחת של התינוק של הדודה שלכם יסמרו מהם. ביקרתי במחוזות העומק הנצחיים, נגעתי בתלתלי האושר הנשגב, נגעתי אני אומר? אחזתי בהם בשתי כפות ידי. קרעתי לעולם את הצורה עד ללבן של הקליפה. שכה יהיה לי טוב. שלא נתבלבל, הייתי גם במקומות נמוכים, הרבה יותר מים המלח וגם את תהומות הצער יצא לי לפגוש פנים אל פנים בהכרות אישית מוחצת, תרתי משמע. אני נוטה לומר שהסתכלתי כבר לשטן בעיניים והוא משאיר סימן בעינים של אלה שהיישירו בו מבט.
מסקנה אחת יש לי להביא לכם משמה, תובנה מלומדת. סאבמישן עמוק מאד זה חרבאנה לגמרי. רק רע יוצא מזה. בהתחלה זה נראה כאילו זה מלא טוב ורצוף הנאות למכביר וזה באמת ככה. אבל שכה יהיה לי טוב, תשמעו לי, עזבו אתכם מזה. טוטאליות בתחת שלי. איך אמר לי אבא שלי זכרונו לברכה, כל דבר טוב, טוב לו שיהיה במידה. אז למרות שלא יצא לי לשוחח עם אבי על בדסם, אני יכול לומר לכם, שגם סאבמישן צריך להיות במידה. הרבה מדי סאבמישן, הוא רע ומרע. שכה יהיה לי טוב.
מי הוא זה שאחראי שהסאבמישן לא יילך רחוק מדי? המבוגר האחראי כמובן. המאסטר. אבל מנסיוני למדתי, שסאבית בעלת יכולות, יכולה לדחוף סאבמישן לגרון של מאסטר אפילו אם הוא מנוסה ביותר, באלגנטיות מעודנת של רקדנית בלט. כל כך שכך, שהוא מבלי לשים לב, הסאבמישן דחוף לו כל כך עמוק לגרון, שאלוהים ירחם על נשמתנו הצולעת. בתצפיותי המלומדות גיליתי גם מאסטרים, שלוקחים חזק מדי, עמוק מדי, כך שאולי כמעט רק במקרה יוצא דופן זה, לא רק הסאביות אשמות.
סאבמישן עמוק בתחת שלי.
תשמעו למאסטר צ'יטה.
פרסמתי גם באלפוני.
לפני 13 שנים. 13 בספטמבר 2011 בשעה 22:18
