שבועיים, פוסט אחד בבלוג, חסר תקדים עבורי. אין לי מה לומר? אז זהו שיש לי. שהרי הבלוג שלי לאו דווקא קשור לכאן או לבדסם בכלל. הבלוג שלי עבורי זה סוג של יומן חיים מצונזר. אז למה בעצם? קצת איבדתי עניין בסצינה.
כלומר זה לא שאני לא בדסמי יותר, אלא שקצת איבדתי עניין במסיבות ובכל מיני הרפתקאות עם מטורפות ומטורפים על המזו. שלא נבין לא נכון, יש לי ים חברים מכאן שאני לא רק שאוהב אותם ומעריך עד כלות, אני אפילו מגדיר אותם בגדר יהלומים מלוטשים. לא רק שכך, אני סבור שקהילת הבדסם בארץ מאגדת לה תחת קורת גג אחת, אוסף של אנשים עם איכויות צרופות ונדירות. סוג של נשמות עמוקות, רגישות, ייצריות ואינטלגנטיות מאד, שחוט השני השזור לו ביניהם זה הסבל. אלא שיש כאן רבים וטובים, שלטעמי השתחררו להם קצת יותר מדי ברגים בראש.
יצא לי לאחרונה (ולא רק), להתקל בכל מיני סוגים של טירוף שגרמו ללסת התחתונה שלי לצנוח עד לחגורה. כל זה על אף העניין שאני מגדיר את עצמי כמטורף למדי, או לפחות לא נורמטיבי ועשיתי בעצמי הרבה דברים שיגרמו ללסת של רוב האנשים לצנוח. אבל תשמעו, לא ככה. אני מנתב את הטירוף שלי למקומות שאני בוחר בהם ולא תמצאו אצלי התנהגויות של לונה לגמרי.
זה הרי הכל עניין של סטטיסטיקה. מה ההסתברות שלי למצוא כאן (או שם) בת זוג עבורי? אנחנו משקיעים אנרגיה בחיפוש וכמובן אנרגיה היא מוצר מחסור, לכן כדאי כמובן למקד את האנרגיה למקומות עם ההסתברות הכי גבוהה. אני הגעתי למסקנה שההסתברות הגבוהה היא לא כאן. איפה היא כן יותר גבוהה? לא באמת יודע, אבל מה שאני כן יודע שזה לבטח לא כאן. זה לא שאני דוחה על הסף הכרויות מכאן, אבל אני לא יוזם כאלה.
יוצא לי להכיר נשים מחוץ לסצינה. בשם ההגינות אני משתף אותן בתחילת השיחה בעובדה שאני בדסמי. רבות מהן מרימות גבה גבוה מאד, אך יש כאלה שרק קצת. בתשובה לשאלה: אז איך נוכל להיות יחד עם הבדסם הזה שלי? אני עונה שעכשיו ששמנו על השולחן את העובדה שאני בדסמי, לא צריכים בכלל לדבר על זה בשלב הזה. מספיק לי שיש להן פתיחות מינית למשחקי מיטה ושהם לא צריכים להיות בדסמיים בכלל.
אז מה, שלום ולא להתראות? אז זהו שלא. אני לא דיכוטומי בעניין עד כדי כך. בהחלט יש מצב שכן תראו אותי במסיבות או פה ושם. רק מה, כנראה לא לעיתים תכופות.
להתראות.
לפני 13 שנים. 31 באוקטובר 2011 בשעה 7:41
