הנוף בסוואנה שלי

פנתה אלי שולטת באתר, וביקשה שאשלוט בה.
האמת, היא באה רוצה ממש להשלט. אבל מה, היא שולטת בנשמתה ומעולם לא נשלטה בעבר. אנחנו עוברים תהליך מאד לא קל. זה לא פשוט, לי, וזה לא פשוט לה. היא לא יודעת להשלט, ואני כנראה לא יודע מספיק על, לקחת מישהי שלא יודעת להשלט, ולהכניע אותה, תוך נפנופי רגליים שלה, תוך שגיאות שלי, לגרום לה בפעם הראשונה, להגיע לשם.
אני, בידע שקיים אצלי, לגבי עולם השליטה, עומדת מולי אישה, שרוצה ונכונה להשלט, ואף יודעת איך להיות שם. בכדי לשלוט במצב הזה, הדרישות מאד מסויימות וברורות לי. שם במקום הזה, אני בא עם עצמי, עם הלבטים שלי, אדם מול אדם, בני אדם. צריך לעשות את הסוויץ הראשוני הזה שמכניע, והיא ישר צוללת לשם, כי היא רוצה ויודעת. ואו אז, לכל אחד מאיתנו יש רצונות ומאוויים וכל מה שצריך זה לספק את הסחורה.
אבל פה, במקרה הזה, שנתקלתי בו לראשונה, זה קשה לי. ולבסוף, לאחר נסיונות שונים ומשונים, מוצלחים ופחות, החרפתי את הגבולות של השליטה, למקום שאני לא מורגל אליו. למקום די קיצוני, של אדון וסמרטוטה. אני דורש ממנה להכנע לגמרי. לא אף טיפה פחות מזה. מעמיד גבולות נוקשים ביותר. היא צריכה עכשיו לשבת מתחת לשולחן, כפופה.
איכשהו אני משוכנע שיש דרך פחות נוקשה. אבל לא יודע אותה.
חבל ככה.