פגשתי אתמול בפעם הראשונה את באדיגארד.
תשמעו, הוא משהו האיש הזה, ואני עוד רחוק מלדעת איך לאכול אותו.
סיפרתי לו סיפור על האופן שבו תופסים בתרבות המזרח, בהודו, את המורה. המורה שם הוא גורו, מאסטר, אפילו אם הוא מלמד אותך, נגינה על תופים למשל. הוא לוקח אותך תחת חסותו ומרגיש אחראי לגמרי, לך, כתלמיד. ואתה כתלמיד, נדרש להתמסר לגמרי, לשיעור, למורה. לבוא צנוע, בלי אגו, פתוח, ללמוד. וככה באתי אתמול. לא לשם כך באתי, אך זה פשוט קרה.
קיבלתי שיעור ארוך על יחסי שליטה. ולמרות שהייתי תלמיד מצויין וקשוב, ונכון ללמוד, הוא לא מרשה לי לקרוא לו מאסטר. 😉
איך באדי אמר עלי ? אני דם נקי. לא בא מאגו, לא בא מפלצנות. בא לוח חלק, ללמוד. והוא יודע, והרבה. ואני, וואללה, קיבלתי שם שיעור, חתיכת שיעור, חבל לכם על הזמן.
תודה באדי ידידי, מורי, מאסטר סטראוטיפי לבי די אס אם.
ותזכור מאסטר, מהמקום הנקי הזה שלי, שהיה אתמול. ותזכור מאסטר, שמותר גם לדעת לקבל. וזה שיעור בפני עצמו, וחשוב.
לפני 18 שנים. 22 בפברואר 2006 בשעה 11:56