הנוף בסוואנה שלי

לכל אחד, יש שפת סימנים.
לכל אחד, יש משהו בפנים.
כשנוגעים בו, הוא אותו מפנים,
ונהייה רך לפתע בכל הפנים.

אחד, זקוק למבט,
שני, צריך ממש מגע,
שלישי בכלל מכתב,
ולרביעי, השקט מוגב.

ואני בכלל חושב,
שכל אחד בכיוון אחר נושב,
יאמר את שחפץ ליבו,
ויקבל את רצונו.

בעצם הכל די פשוט,
שפת הסימנים, היא קצה חוט,
את המפתח של הנשמה,
צריך למסור למי שרוצים שיגע בה.