סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הנוף בסוואנה שלי

מילים מילים ואת משמעותן, יבוא לו גל ישטוף אותן.
לפני 18 שנים. 16 באפריל 2006 בשעה 15:49

סוער עם הסיפור הזה.
מעלה תהיות לגבי תפיסתי לגבי העולם הזה. את המשמעות של לקיחת אחריות בתור שולט. את השגיאות שעשיתי בתור שולט. האם זה נכון עבורי.
נראה

ורוניקה מחליטה - קטע.
כל מה שקורה פה.
צחוק הגורל...
לפני 18 שנים
צ'יטה​(שולט) - אולי עצב הגורל
לפני 18 שנים
ורוניקה מחליטה - זהו שהגורל צוחק
והעולם שותק...
לפני 18 שנים
ניני - העולם לא שותק.
נכון שאת הנעשה אין להשיב, וזה נורא,
אבל, התגובות החמות מחזקות במעט את הנפגעת
ומזרימות אויר טהור לריאותיה,
מכל אלה שתומכים ומחבקים.
העולם לא שותק.
עובדה שזה מזעזע את כל אמות הסיפים אצל האנשים פה.
אנשים עוצרים לחשוב, אנשים מדברים על זה. אנשים כותבים לה
אנשים מעודדים, מחבקים, ומראים אהבה ותמיכה.
אז העולם בהחלט לא שותק.
לפני 18 שנים
צ'יטה​(שולט) - זהו שהעולם לא שותק. מדברים ומדברים, ואמפטיה. וזה חשוב, וראוי.
אבל בעוד יומיים או אולי שבוע, הסיפור חוזר על עצמו שוב, במתכונת חדשה, ומזעזעת לא פחות.
לפני 18 שנים
צ'יטה​(שולט) - זהו שהגורל עצוב נורא
ואפילו יורדות לו דמעות ומטפטפות עלינו
לפני 18 שנים
ניני - ובחלק אחר במקום אחר, לא יורדות דמעות.
אבל מטפטפות המון מחשבות ומושקעות המון רגשות.
לפעמים אתה יודע שדברים יישנו. יקרו שוב ושוב.
לנו אין אפשרות לעצור לחלוטין את הרוע.
אבל יש לנו אפשרות לעמעם מעט את הכאב של האחר,
עם החיבוק הזה ...
אבל הגורל לא עצוב.
הגורל הוא גורל.
המקרה קרה. אל תתחילו לבכות את העתיד
הוא ישנו שם על כל גווניו.
תאהבו, תחבקו ותדברו, תשמחו.
תמיד יהיה רוע, אבל תמיד יהיה גם טוב.
לא מעט אפשרויות לשתות מהחיים: פעם האושר ממלא אותנו, פעם נושרת דמעה פעם יותר.

בוקר טוב ויום מחוייך ומאושר לך
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י