החלטתי לנסות לכתוב שיר גם. מה יש ? גמני רוצה.
אוהב כל כך, כשאת אלי כה רכה, ניגשת,
להיות כולך שלי, את ממני ברוך דורשת,
לעשות כל מה שאחפוץ, את מבקשת,
את צבעונית, בכל הדר, ושלל צבעי הקשת.
אני אותך יכול, בעוצמה רבה, לשם לקחת,
לאחוז בך, עמוק בפנים, בתוך הפדחת,
אביט בך בעיני, רושפות, מתחת לקרחת,
אמיסך, ואת, את נשמתך, אלי רכה שולחת.
אגע בך ברוך, חיבה, וגם ים של עדנה,
אכנס לך היישר לתוך מעמקי הנשמה,
אגע לך שם עמוק בפנים, ברוך ובחמלה,
אך ללא היסוס, אקח אותך לשם, בעוצמה.
את תעמדי לי שם, רכה ומתמסרת,
לכל גחמותי, רצונותי, תהיי מתקפלת.
מרגע שנכנסת פה דרך אותה הדלת,
מבוקר עד ערב, לגחמותי מתנהלת.
ברוב הזמן, אותך ארצה עומדת זקופה,
ניצבת עוצמתית מולי, ומול כל החברה,
יראו כולם, וגם אני, את הדר העוצמה,
אהיה גאה בך, שאת כך ניצבת תמירה.
ומדי פעם, אסמן לך בעיני, לרצוני בואי,
תעשי את כל שאחפוץ, ללא שום דופי,
את שם תרכיני ראשך אלי, לפני רצוני,
עד שאומר לך, שיכולה להפסיק בדרכי.
ומתנה זו, כה נעלה, שאת לי נותנת,
גורמת לציפור נפשי, לסעור, מפרפרת,
ים של מסירות וחום תקבלי הנשגבת,
אהבה כה גדולה, עמוק בליבי אז ניצתת.
וואללה.
לפני 18 שנים. 20 באפריל 2006 בשעה 13:48