הנוף בסוואנה שלי

אני מוצא את עצמי, במקום מוזר מאד, והזוי עוד יותר.
פונות אלי נשים, חדשות, מבקשות כל מיני דברים. הדרכה, סשנים, שאשלוט בהן, לשלוט בי, שאלמד אותן לשלוט.
פונות אלי נשים, לא חדשות, מבקשות כל מיני דברים. סשנים, סקס סתם, לשלוט בי, שאשלוט בהן.
פונות אלי נשים, כל מיני, מבקשות סתם ידידות.
פונות אלי רק נשים עוצמתיות נורא, כולן.
אני בכלל תמה, מה עושה אותי ראוי, להיות במעמד הזה. לא מרגיש ממש ראוי, לכבוד העצום ורב הזה, שנפל בחלקי. זה מחמיא לי נורא, מסמיק.

אני, מדריך, מלמד, תומך, מתחבר.
מוחמא מאד, ומסמיק נורא.
לא כל כך מסשן במהירות, נזהר מזה. לא עושה סקס מזדמן, לא רוצה.
אמרה לי מישהי, שיש לה את הרושם, שעשיתי כבר כמעט את כל הסאביות באתר. אז הריני להצהיר בזאת, שאני לא עשיתי סשן, לא באמת, כבר יותר מחודש. לא שלא היו הזדמנויות, היו מלא. אני אעשה, רק כשזה יהיה נכון. נכון לי, נכון לה, נכון לשנינו.

שומר בחירוף נפש, על חדשות, שנפגשות עם דום, שלא מכירות, ובכלל לא מבינות לאן הן נכנסות. לא קראו כלום, לא יודעות כלום, זורקות סיסמאות חסרות תוכן, על יחסי שליטה. חושבות שזה משחק פה בכלל. עושה להן את המשחק שלי בשליטה, מראה להם מה זו שליטה, מסביר שזה מסוכן.
ממש מחריד אותי, כל מיני חדשות כאלה, שמגיעות לעולם, ולא יודעות. והן כל כך זקוקות ליד מכוונת. לא שאני מר עולם, בכלל בכלל לא. אבל בחיי, אני נתקף בחרדה, כשאני רואה, נערות זבות חוטם, קופצות ראש, בלי בכלל לבדוק, שיש מים בבריכה. וזה קרב אבוד בכלל, ההדרכה הזו. כמה כאלה יש, שלא פונות להדרכה בכלל, לא קוראות, מתאבדות שיעיות. ואי אפשר להגן עליהן, הן פשוט מגיעות, קופצות וזהו. והסיפורים הנוראיים שאנחנו קוראים, ימשיכו.
המפתח פה, הוא לעצור את אלה המסוכנים. אלה שלוקחים את החדשות השיעיות הללו, ומחבקים אותן, חיבוק דרקוני, נושכים להן את הצוואר, עם שיני הערפד שלהם. לא נצליח לעצור את כולם. תמיד יהיו מקרים. אבל נעשה לפחות מה שאפשר. נצמצם את התופעה. נדע שעשינו כל מה שיכולנו. יותר מזה אנחנו פשוט לא יכולים.

אני בכלל לא מרגיש כזה מומחה ידוע בשליטה. להסיר ספק, אני יודע לשלוט, חזק מאד. לא כל כך יודע להשלט בכלל. אבל הנסיון שלי די מצומצם. קורה שבאות אלי סאביות, מה שאני קורא, כבדות. כאלה שהיו אצל מאסטרים ידועים, ביחסים מאד עמוקים. אני מלא חשש שם, איך אני אתן להן שליטה, אחרי יחסים עמוקים כל כך עם מאסטרים ידועי שם. אתם יודעים מה, אני מתנהל לי שם, איך שאני רגיל, איך שאני מרגיש לנכון. ויהיה מה שיהיה. טוב - טוב, לא טוב - לא טוב. זה אני, לטוב ולרע. יש לי חששות שם, אבל לא עוסק בהם יותר מדי. מה שחשוב, שבכל רגע ורגע, אני שלם עם דרכי. יש הרבה דברים שאני מתחבט בהם, מתוקף היותי שולט מתחיל. יש דברים שאני מייסר עצמי עליהם, מתוקף טעויות שעשיתי. אני לא מתבייש לבקש עצות, מהסאביות שלי, ממאסטרים אחרים, מכל מי שנכון לתת כזו. אין בכך כדי לומר שאני לוקח כל מה שנותנים. יש לי סיגנון משלי, והוא אני. לא שאני מגובש עדיין, אבל עדיין יש לי סיגנון שלי.

אני בכלל לא לוקח שליטה בכח. אני לוקח בעדינות, בעוצמה, מחכה להזמנה. מבהיר שכל היוזמה לעניין, אצלה בכלל, לא יוזם בכלל. היא צריכה לבקש את זה. כשאני שולט, מרגישים היטב, את לפיתת האצבעות שלי על הצוואר, מרגישים אותי שולט, חזק. עוצר אותה כשזה מתקדם יותר מדי מהר. עושה לה נסיגות יזומות, שתבין לאן הולכת. מפחיד מסכנות, פחד זה יצר שמגן עלינו, חיובי מאד. נותן להן לקרוא סשנים אקסטרימיים, שיבינו את המפה של העולם הזה, שידעו איפה הן. מלמד אותן להנות מההשלטות, מראה להן את ההנאה. מראה להן גם מקומות לא טובים, תחושות לא טובות. מדייק את המקום הזה, שמתאים לה, שמתאים לי, שמתאים לנו ביחד.
או אז, אני שולח אותן לדרכן, יודעות, מבינות, מכירות את המפה. והן יכולות, לבוא אלי, לבחור בי, או שלא.
זה הרי ממילא עניין כזה, שצריך לבחור, בחוכמה, מתוך ידע. מתוך הכרות אותי, את הסיגנון שלי. מתוך הבנה, מה הן צריכות בעצם. מתוך, הבנה, אם זה מתאים עבורן. אחרת, הבחירה ממילא לא שווה אגורה שחוקה. אחרת, זה סתם, ולא מוביל לשום דבר טוב בכלל.

דבר אחד מוזר לי בכל העניין הזה. כל מי שפונה אלי, בלי שום יוצאת מן הכלל, עוצמתית ברמה. זה קטע זה. זה מחמיא לי נורא, אני כולי עומד מסמיק למראה הזה. במה זכיתי ? אומרות לי שאוהבות את סיגנון השליטה שלי. סגנון שלי ? מה הסיגנון שלי ? אני אפילו לא יודע בכלל. עוד לא גיבשתי אותו לגמרי, הוא בתהליכי גיבוש בכלל.

ים של כבוד יש לי אליכן סאביות, וגם כאלה שלא יודעות מה הן בכלל, וגם לכן שולטות, וגם כאלה שרק שואלות. ים של אמפטיה ורצון טוב.
מחמיא לי נורא.
תודה