הנוף בסוואנה שלי

ברצוני להתנצל רשמית בפני כל קוראי הנאמנים על זה שלא הייתי כאן בימים האחרונים. פשוט הייתי עסוק.

***

האקסית שלי, או שלא, כאן אצלי, איתי.

פעם החלטתי שאנחנו הולכים להשיג את שיא גיניס בפרידות וחזרות. שאלתי אותה כמה פעמים נפרדנו כבר והיא ענתה שלא זוכרת. אמרתי לה שאני לא מחפש סאבית שלא זוכרת דברים, או אהבלה. אבל זה לא עזר לי, כי אפילו האמירה הקשוחה ביותר הזו שלי לא הצליחה לעורר את זכרונה התשוש. אמרתי לה שלא נורא, נתחיל לספור מחדש, ממילא צ'יק צ'ק נשיג את השיא המיוחל.

אנחנו פשוט לא מצליחים להתנתק. למרות שביקשה ממני לאחרונה באחד מהמכתבים היומיים שלה, שאעזור לה שנפרד, כי היא לא יכולה לעשות את זה בלי עזרה ממני. האמת שזה לגמרי לא אחראי מצידי, ברצינות, אבל גם אני לא מצליח בעניין הזה. תרשמו לי מינוס 12 נקודות בעניין הזה, זה פשוט לא בסדר מצידי.

***

אתמול החלטתי שאני מוציא את הסאבית שלי לטיול. לקחתי אותה לסיור בשוק הכרמל ובמדרחוב של נחלת בנימין. האמת שחשבנו גם לשתות קפה בים, אבל זה לא הצליח לנו כי התיישבנו באיזו מסעדה פלצנית ומעפנה ולקח להם מלא זמן להביא לנו את האוכל. אך לא היה בזה משהו שיגרע מהטיול המגניב שהואלתי בטובי להעניק לה. כמובן רק בגלל שהיא התנהגה יפה בימים האחרונים.

***

בסופש הזה, היא תפסה התקף דומיננטיות חסר תקדים. אני אוהב אותה שולטת נטולת מעצורים, אבל הפעם, היא ממש נכנסה לעניין, אפילו נהנתה מזה ממש והלכה על זה עד לקצה. אף פעם לא היתה ככה. קרעה לי את הצורה כל הסופש, למלוא עומקה של המילה. כל כך שכך, שאני מתקשה לשבת בכלל.

הו מאמה מיה.

***

אמרתי לה, כמו הסיפור ששמעתי פעם, שחודשיים ככה, יום יום ומה שהיא רוצה.

***

רק רציתי לשתף אתכם, שתסירו דאגה מליבכם, זה עומס זמני ותכף תראו אותי שוב כאן. אלא אם כן אהיה קשור או משהו. ;-)

קוואבנגה.