בהכרותי המתפתחת עם המסגר שמפסל בתלת מימד בברזל, למדתי כמה דברים חשובים. קודם כל הרתכת הישנה שלי הינה כלי חובבני להחריד שלא ראוי לחברו לחשמל בכלל. נמשיך שהאלקטרודות שמכרו לי מיועדות לריתוך צינורות ברזל עבים (מה עבר להם בכלל בראש כשהמליצו לי עליהם). נסיים בכך, שלרתך פרופיל של ברזל מגלוון זה לא הרעיון הכי טוב בעולם (מבלי כלים מתאימים).
שלא תגידו שאני לא מפיק לקחים, להלן כמה עובדות חדשות: אני הבעלים הגאים של רתכת אלקטרונית חדשה, בעלות של 850 שקלים חדשים. כמו כן יש ברשותי אלקטרודות חדשות שמתאימות בדיוק לצרכים שלי.
היום חיברתי מחדש את יצירת המופת שלי שהתפרקה, חמור לסשן קשירות, בחצי שעה עבודה. פתאום הסתבר לי שאני לא לגמרי אפס גמור ושאני כן יודע לרתך. זה הציוד שלא היה מתאים בכלל.
עכשיו (שוב) יש לי חמור מברזל שניתן לקשור אליו כמו שצריך ותחושת אדנות ליכולת שלי לייצר מכשירי עינוי מתקדמים, להנאתי הצרופה. עכשיו כל מה שנותר זה לקשור את הזונה למתקן ולהשתמש בה טיפה.
האמת שמתבקש לצרף כאן תמונה של המתקן הישן שלי שחזר לחיים, אבל אדחה זאת לרגע שאבנה אותו מחדש עם פרופיל יותר מתאים.
***
ברזל זה חומר שמרגש אותי. במיוחד שיכולים לפסל בו בתלת מימד.
***
אם אני כבר כאן כותב, חשוב לציין שהשמיים הפתוחים, עושים לי התפתחויות, שבגדר לא יאומן בכלל וימי מלאים עשייה.
בכל אופן, בחרתי לפנות את אחר הצהריים הזה, לחדש את החמור הישן והחביב שלי, כדי שלא אשכח את העובדה, שאני וונילי בכלל, מי ישמע.
שהרי ברור, שאני מכניס את האבנים הגדולות לפני הקטנות, שיישאר מקום לגדולות, כדברי הסיפור הידוע לבטח לכולם.
***
קוואבאנגה.